"וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל " (ויקרא כב, לב)

·דברי חז"ל

המדרש בספרא (שם) לומד מהפסוק את החובה למסור את הנפש על קידוש השם:

'ונקדשתי' – מסור את עצמך וקדש שמי. יכול ביחידי? תלמוד לומר 'בתוך בני ישראל' – המרובים.

מכאן לומדת הגמרא (סנהדרין עד.), כי על אף שעקרונית דין "יהרג ואל יעבור" חל רק בשלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – כאשר העבירה נעשית בפרהסיא (כלומר, בפני עשרה מישראל), יש למסור את הנפש אף בעבור עבירה קלה:

לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא - אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור.

·מחלוקת הראשונים

oשיטת הרמב"ן (מלחמות סנהדרין יח.): החובה למסור את הנפש בפרהסיא נובעת ממצוות קידוש השם, אך החיוב על שלוש העבירות החמורות – אינו משום קידוש השם אלא מפני חומרתן.

oשיטת הרמב"ם (יסודי התורה ה, א-ד): בכל המקרים בהם יש למסור את הנפש – בין בשלוש העבירות החמורות, בין בעבירה קלה בפרהסיא, ובין במצב של גזירת שמד – היסוד הוא מצוות קידוש השם.

·יסוד המחלוקת

oלרמב"ן – קידוש השם מתקיים רק כאשר המעשה נעשה בפרהסיא, ולכן מצבי מסירות נפש בצנעה אינם בכלל המצווה.

oלרמב"ם – גם מעשה בצנעה יכול להיחשב קידוש השם, אולם כאשר הוא נעשה בפרהסיא – מעלתו גדולה יותר, ככתוב: "בתוך בני ישראל".

·נפקא מינה

oעונש למי שעבר עבירה ולא נהרג:

§רבנו דוד (בר"ן סנהדרין סא: ד"ה איתמר) סובר: מי שעבר עבירה בפרהסיא כדי שלא להיהרג – ביטל את מצוות קידוש השם, אך לא נעשה עליה. לעומת זאת, בעבירה מאחת משלוש החמורות – הוא נענש.

§הרמב"ם (יסודי התורה ה, ד; סנהדרין כ, ב) סובר: בכל מקרה – מי שנכשל בעבירה שאמור היה למסור עליה את נפשו – ביטל מצוות קידוש השם, אך אינו נענש, כיוון שנחשב לאנוס.

oדין 'יהרג ואל יעבור' לבני נח: הגמרא (סנהדרין עד:) שואלת אם בן נח מצווה על קידוש השם.

§הרמב"ן (שם) מפרש: הספק הוא רק לגבי עבירה בפרהסיא בלבד.

§הרמב"ם (מלכים י, ב) סובר: הספק נוגע לכל מצבי מסירות הנפש.

נקודה לעיון – קידוש השם בחיים

הרמב"ם (יסודי התורה ה, י-יא) כותב שקידוש השם מתקיים לא רק במסירות נפש, אלא גם בפרישה מעבירה לשם שמיים ובהתנהגות יומיומית נאותה:

כל הפורש מעבירה או עשה מצוה, לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו – הרי זה מקדש את השם...

וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם... ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו – הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'.

בנוסף, כותב התשב"ץ (ב, קסג) שבאמירת קדושה בחזרת הש"ץ מתקיימת מצוות "ונקדשתי בתוך בני ישראל".