בשיעור הקודם עסקנו בגדר 'נזירות שמשון'. בשיעור זה נעיין בדין 'נזיר עולם' וביחס בינו ל'נזיר שמשון'.

המשנה אומרת:

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון? נזיר עולם – הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון – הכביד שערו אינו מיקל, ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. [שם]

מדברי המשנה עולה שתי הבחנות בין נזיר עולם לנזיר שמשון:

א.לגבי תגלחת – "נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלוש בהמות", ואילו "נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל".

ב.לגבי טומאה – לנזיר עולם אסור להיטמא "ואם נטמא מביא קרבן טומאה", ואילו לנזיר שמשון מותר להיטמא למת.

ניתן היה ללמוד מההבחנה השנייה, שאין חילוק עקרוני בין נזיר עולם לנזיר רגיל: ההבדל ביניהם הוא רק במשך זמן הנזירות – לזמן קצוב או לעולם – אך דיניהם שווים: איסור יין, איסור תגלחת ואיסור טומאה למתים; זאת לעומת נזירות שמשון, שהיא גדר שונה של נזירות, ולכן איסור טומאה אינו קיים בה. אמנם, מההבחנה הראשונה נראה לא כך; הבנה זו מלמדת ש"נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער", וזהו חידוש שאינו קיים בנזירות רגילה.

נראה מכך כי נזיר עולם מהווה גדר שונה של נזירות: זו אינה נזירות רגילה שנקצבה לכל חייו של האדם, אלא זו גדר שונה של נזירות: 'נזירות עולם'[1]. ואם כן, נזירות זו דומה במידה רבה לנזירות שמשון, אלא שיש חילוקי דיניהם ביניהם, כפי שמציינת המשנה.

גדרה השונה של 'נזירות עולם' עולה מתוך דברי הגמרא:

תנו רבנן, 'הריני נזיר כל ימי חיי', 'הריני נזיר עולם' – הרי זה נזיר עולם. אפילו מאה שנה, אפילו אלף שנים – אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם. [נזיר ח:]

מדברי הברייתא עולות שתי הגדרות: 'נזיר עולם' ו'נזיר לעולם'. הרא"ש [יד. ד"ה ה"ג] והראב"ד [הל' נזירות פ"ג הי"א] לומדים מכך כי דין המשנה דלעיל, "הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלוש בהמות", אמור רק לגבי 'נזיר עולם', אך לא לגבי 'נזיר לעולם' ש"אינו מגלח ואינו מיקל עד יום מותו".

הגרי"ז כותב בביאור שיטתם:

דלדעת הראב"ד והרא"ש יוכל להיות שתהא נזירות עולמית ובכל זאת יהא דינה כסתם נזירות ולא כדין נזיר עולם. והטעם בזה נראה פשוט, דדין נזיר עולם הלא היא מין נזירות נפרדת בעצם דין נזירות, ושני מיני נזיריות הן ביסוד דינם: נזירות סתם ונזירות עולם. ועל כן אינו תלוי כלל אם היא לזמן או לעולם, כי אם דהעיקר תלוי במין הנזירות שקיבל עליו, דאם קיבל עליו זו הנזירות שנאמרה בדין נזיר עולם, הרי הוא נזיר עולם. ואם קיבל עליו נזירות סתמא, הרי הוא בדין סתם נזירות אף שיהא בו לעולם. ולהכי בעינן שיאמר בקבלתו 'הריני נזיר עולם', דפירושו שהוא בדין נזיר עולם האמור בתורה, אבל אם אמר 'הריני נזיר לעולם', אז משתמע בלישניה שהוא בסתם נזירות והלעולם הוא רק לשיעור הנזירות, על כן הרי ההוא נזיר לעולם בסתם נזירות. [חידושי מרן רי"ז הלוי הל' נזירות פ"ג הי"א]

לדבריו, האומר 'הריני נזיר עולם' מקבל על עצמו 'נזירות עולם' (השונה במהותו מנזירות רגילה). לעומת זאת, האומר 'הריני נזיר לעולם', מקבל על עצמו נזירות רגילה לעולם.

מדברי הרמב"ם עולה שיטה שונה בעניין זה:

מי שאמר 'הריני נזיר לעולם' או 'הריני נזיר כל ימי חיי', הרי זה נזיר לעולם. ואם אמר 'הריני נזיר אלף שנה', הרי זה נזיר לזמן קצוב, ואף על פי שאי אפשר שיחיה האדם אלף שנה.

[הל' נזירות פ"ג הי"א]

הרמב"ם מבחין בין האומר 'הריני נזיר לעולם' ובין נזיר לזמן קצוב, והרמב"ם מוסיף ומפרט את חילוקי הדינים ביניהם:

ומה בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב? שהנזיר לזמן אסור לגלח עד סוף ימי נזירו, שנאמר 'כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים', ונזיר עולם אם הכביד שערו מקל בתער משנים עשר חדש עד שנים עשר חדש, ומביא קרבנו שלש בהמות כשיגלח... ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה. ונזיר עולם שנטמא הרי זה מביא קרבן טומאה ומגלח תגלחת טומאה כמו נזיר לזמן קצוב. [שם, הי"ב]

מכך עולה שהרמב"ם חולק על הראב"ד והרא"ש דלעיל, ולשיטתו אין הבחנה בין 'נזיר עולם' ל'נזיר לעולם'[2].

הגרי"ז מבאר את טעמו של הרמב"ם:

ונראה דלדעת הרמב"ם כך נגמר בעצם הנזירות, נזירות לזמן קצוב ונזירות עולם, ועל כן אף דזה ודאי גם לדעת הרמב"ם דבנזיר עולם עצם הנזירות הויא נזירות נפרדת, ושני מיני נזיריות הן, אבל על כל פנים עיקר דינם ושמם תלוי רק בזה, דנזירות לזמן קצוב דין נזירותה לחוד ונזירות עולמית דינה לחוד, וכל שהנזירות היא עולמית זהו דין נזיר עולם האמור בתורה, ולהכי אין שום נפקותא בלשון הקבלה בין עולם ללעולם, דעל כל פנים כיון שהנזירות היא עולמית זו היא נזירות עולם שנאמרה בה ההלכה שמגלח אחת לי"ב חודש.

[חידושי מרן רי"ז הלוי, שם]

לדבריו, אין מציאות של נזירות שזמנה לעולם שאינה בגדר 'נזירות עולם'.

הגרי"ז מוסיף הסבר לכך:

דבאמת לא שייך כלל חלות דין נזירות עולמית בנזירות סתמא, כיון דכל יסוד קבלת הנזירות הוא זה שמקבל עליו כך וכך ימים של נזירות, אם כן לא שייך בזה חלות דין דלעולם כלל.

[שם]

לדבריו, כל נזירות שאינה קצובה לזמן מוגדר היא נקבעת לשלושים יום (על פי הכלל "סתם נזירות שלושים יום" [משנה ה.]), ולכן אין מקום לקצוב את הנזירות לזמן שאינו מוגדר – "לעולם". ואם כן, בהכרח המקבל על עצמו נזירות לעולם מקבל על עצמו נזירות בעלת גדר שונה: לא נזירות רגילה אלא 'נזירות עולם'.

הצפנת פענח מבאר את טעמו של הרמב"ם באופן שונה:

והנה כבר כתבתי דרבינו סבירא ליה דנזיר לעולם לא הוה נזיר כלל, דעיקר הנזירות הוא שיגלח ויביא קרבן, ונזיר עולם הוה מין נזירות בפני עצמו... לכך סבירא ליה לרבינו דלעולם הוה גם כן בנדר נזיר עולם דאם לא כן לא הוה נזיר כלל, מה שאין כן זמן אף דהוא זמן גדול מאד לא איכפת לן. [צפנת פענח הל' נזירות פ"ג הי"א]

לדבריו, ה'קיום' של הנזירות הוא בגילוח ובהבאת הקרבנות בהשלמת הנזירות[3], ולכן אין משמעות לנזירות שאינה מוגבלת בזמן. 'נזירות עולם' היא גדר שונה של נזירות, שקיומה הוא בעצם תקופת הנזירות, בשמירה על איסורי הנזירות. בשל כך, אין אפשרות להיות 'נזיר לעולם' בנזירות רגילה, ובהכרח הוא מקבל על עצמו 'נזירות עולם'.

הצפנת פענח מבסס את דבריו על דרשת הספרי:

'כל ימי נזרו קדוש הוא לה'' – למה נאמר? לפי שהוא אומר 'עד מלאת הימים אשר יזיר לה'', אין לי אלא מי שיש לו פסק לנזירותו, נזיר עולם מנין? תלמוד לומר 'כל ימי נזרו' – להביא נזיר עולם. [ספרי פרשת נשא פסקה כז]

הספרי כותב שלאור הכתוב [במדבר ו, ה] "עד מלאת הימים אשר יזיר לה'", היה ניתן להבין שנזירות קיימת רק אצל "מי שיש לו פסק לנזירותו" – כאשר יש לה מועד סיום. בשל כך, הכתוב [שם, ח] "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'" בא ללמד שקיימת 'נזירות עולם', על אף שאין לה מועד סיום.

מכך לומד הצפנת פענח "דעיקר הנזירות הוא הזמן", ו'נזירות עולם' היא גדר שונה וייחודי של נזירות שנלמד מהכתוב "כל ימי נזרו": אדם יכול לקבל על עצמו 'נזירות עולם', שעיקרה בשמירה על איסורי הנזירות.

על פי האמור, 'נזירות עולם' דומה במהותה ל'נזירות שמשון' – נזירות הנוהגת בכל ימי חיי הנזיר, ללא מועד סיום. אמנם, קשה על כך מדברי הרמב"ם בביאור הדין שלא ניתן להישאל על נזירות:

ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול להישאל על נדרו, שנזירות שמשון לעולם היתה.

[הל' נזירות פ"ג הי"ד]

לדברי הרמב"ם, לא ניתן להישאל על נזירות שמשון, משום "שנזירות שמשון לעולם היתה".

הכסף משנה מקשה על כך:

ויש לדקדק על טעם זה, דאטו מי שנזר נזירות עולם ליתיה בשאלה?! [כסף משנה, שם][4]

הגרי"ד סולוביצי'ק כותב בביאור דברי הרמב"ם:

ואשר דנראה דבאמת שיטת הרמב"ם היא דנזירות עולם מופקעת היא מהתרה, ומשום דלעולם וחלות של מתיר הם תרתי דסתרי ומפקיעים אהדדי, והא דנזירות עולם יש לה התרה הוא משום דנזירות עולם אף דבנוגע למעשה הנדר מחלות ההפלאה של נזירות הוי חפצא של נדר והפלאה לעולם, מכל מקום בנוגע לחלות קיום הנזירות ולחלות המלאת של הנזירות, נזירות עולם הוי קיום של נזירות ומלאת של כל י"ב חודש, וכדחזינן דנזיר עולם מגלח משנים עשר חודש עד שנים עשר חודש ומביא כל קרבנות טהרה... ודין זה אינו רק היתר בעלמא, דהא חזינן דחייב בכל קרבנות נזיר טהור לאחר מלאת, אלא די"ב חודש הוי חפצא של מלאת וקיום נזירות, ומחייבים אותו בכל קיום חלות של נזירות טהרה, דהיינו תגלחת וקרבנות... ואם כן נמצא דבנזירות עולם, כיון דבנוגע להמלאת וקיום הנזירות נאמר בה קיום מלאת של י"ב חודש, ליכא מה שיעכב את ההתרה. מה שאין כן נזיר שמשון, דעצם החפצא של נזירות וקיומה הוי חלות של קיום נזירות לעולם.

[אגרות הגרי"ד הלוי הל' נזירות פ"ג הי"ד]

לדברי הגרי"ד, 'נזירות עולם' שונה במהותה מ'נזירות שמשון': רק 'נזירות שמשון' היא נזירות שקיומה אינו מוגבל בזמן והיא נוהגת באופן רציף בכל חיי הנזיר; 'נזירות לעולם', לעומת זאת, מורכבת מיחידות של י"ב חודש: כל י"ב חודש הנזיר נדרש לגלח את שיערו ולהביא את קרבנות "יום מלאת". בשל כך, רק 'נזירות שמשון', שקיומה אינו מוגבל בזמן, מופקעת מהתרה, ולא 'נזירות עולם'.

דברי הגרי"ד תלויים בהבנת דין "הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות" שנאמר במשנה.

תוספות סוברים שזהו היתר:

ונזיר עולם היכא כתיב – כלומר שמותר להקל. [תוס' ח: ד"ה ונזיר][5]

כמו כן, תוספות סוברים שהנזיר רק "מיקל" (=מדלל, מקצר) אך אינו מגלח את כל שיערו:

נזיר עולם מיקל – ולא מגלח לגמרי, כאבשלום שלא גלח לגמרי, שהרי נתלה בשערו.

[תוס' ד. ד"ה נזיר]

לעומתם, החזון איש טוען שלרמב"ם שיטה שונה:

ומיהו מסתימת דברי הר"מ פ"ג הי"ב משמע שמגלח תגלחת מצוה כשאר נזירים, ולפי זה יש לומר דבכל י"ב חודש שהוא מגלח שלמה נזירות הראשונה והדר חייל עליה נזירות חדשה... ולפי זה יש לומר דבסוף י"ב חודש חייב להביא קרבנותיו... ושיערו טעון שילוח תחת הדוד. [חזון איש סי' קלז ס"ק א]

החזון איש לומד בשיטת הרמב"ם כדברי הגרי"ד דלעיל: 'נזירות עולם' מורכבת מנזירויות רבות, שכל אחת מהן היא בת י"ב חודש. ולכן, חובה על הנזיר כל י"ב לגלח את כל שיערו ולהביא את קרבנות הנזיר[6].

נראה שביסוד שיטה זו עומדת התפיסה דלעיל, כי – מלבד נזירות שמשון – אין נזירות ללא "יום מלאת", ואם כן בהכרח גם ב'נזירות עולם' יש "יום מלאת" – כל י"ב חודש.