רקע

הסוגיות הבאות [כ.-כא.] עוסקות בדיני נתינת הגט. בעזרת ה' נעמיק בהם בהמשך, וכעת נתעמק רק בדברי הגמרא [כ:] שהגט צריך להיכתב על "ספר אחד" ולא על "שניים ושלושה ספרים".

הסבר הסוגיה

תנו רבנן, הרי זה גיטך והנייר שלי – אינה מגורשת. על מנת שתחזירי לי את הנייר – הרי זו מגורשת. בעי רב פפא: בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה, מאי? תיקו. ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים? לא צריכא דמעורה. [גמ' כ:]

הגמרא [כ:] מביאה את ספקו של רב פפא בדין האומר לאישה 'הרי זה גיטך ובין שיטה לשיטה שלי'. הגמרא מקשה על ספקו: "ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שניים ושלושה ספרים" – הואיל והגט נקרא "ספר כריתות" עליו להיות יחידה אחת, ומתרצת שהספק קיים כאשר האותיות מעורות זו בזו, וכך הגט נחשב לספר אחד.

העיקרון שבמקום בו יש דרישה ל"ספר" – עליו להיות יחידה אחת, נאמר בגמרא בסוטה גם לגבי מגילת סוטה:

כתבה על שני דפין – פסולה, ספר אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה ספרים. [סוטה יז:]

וכעין זה אומרת הגמרא לגבי מזוזה:

ואמר רב יהודה אמר שמואל: כתבה על שני דפין – פסולה. [מנחות לג.]

לכאורה ביסוד הדברים עומדת הנחה שבשלושת תחומים אלו (גט, מגילת סוטה ומזוזה) יש דרישה ל"ספר". אמנם לעיל [שיעור שלישי, 'דיני הנייר'] ראינו את דברי הגמרא [כא:] שלדעת רבנן גט אינו "ספר" אלא "ספר – לספירת דברים הוא דאתא". לפי זה יש לשאול: הואיל וגט אינו "ספר", כיצד קיים בו דין "ספר אחד אמר רחמנא ולא שניים ושלושה ספרים"?

לבעלי התוספות שתי דרכים ביישוב תמיהה זו. תוספות במנחות [לב: ד"ה כתבה] מביאים את שיטת רש"י [שם, ד"ה כתיבה] שפסול מזוזה שאינה משורטטת ושלא דקדק בה בחסרות וביתרות נלמד מגט, והם מקשים על שיטתו מכך שגט אינו נחשב "ספר":

ועוד, מ'ספר' הכתוב בגט לאו למעוטי אגרת, דלספירת דברים הוא דאתא. [תוס' מנחות לב: ד"ה כתבה]

תוספות מעירים על דבריהם שמסוגייתנו עולה שחלק מדיני "ספר" קיימים בגט:

ומיהו בפרק שני דגיטין דאמרינן דספר דגט אתא למעוטי שנים וג' ספרים, והוא הדין דנמעט נמי כתבו אגרת. [שם]

לפי דבריהם, סוגייתנו מלמדת שעל אף שגט אינו "ספר" – ולכן ניתן לכותבו על אוכלים ועל דבר שיש בו רוח חיים – חלק מדיני ספר קיימים בו.

לתוספות בגיטין דרך שונה בביאור הסוגיה:

ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים – אף על גב דלקמן דרשי רבנן 'ספר' לספירת דברים, מכל מקום דרשינן נמי הך דרשה דהכא. [תוס' כ: ד"ה ספר]

לפי תוספות בגיטין, אמנם גט אינו "ספר" אלא "ספירת דברים", אך קיימת בו דרישה ל"ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים".

שיטה זו מובאת בתוספות הרא"ש בתוספת ביאור:

אף על גב דלקמן דרשי רבנן 'ספר' לספירת דברים בעלמא, מכל מקום דרשי 'ספירה אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלשה ספירות'. [תוס' הרא"ש שם, ד"ה ספר]

מדבריו עולה שדרשת "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" אינה בהכרח דין ב"ספר", אלא היא אמורה גם לגבי "ספירת דברים" – "ספירה אחת אמר רחמנא ולא שתים ושלושה ספירות".

שתי דרכים אלו בביאור הסוגיה מתאימות לתפיסות השונות בראשונים – בהן עסקנו בשיעורים קודמים [שיעור שני, 'בכל כותבין'; שיעור שלישי, 'דיני הנייר'] – במעמדו של הגט: דברי תוספות במנחות מתאימים לשיטת האור זרוע [הל' גיטין סי' תשטו] והרשב"א [כא: ד"ה אין כותבין] שדברי הגמרא [כא:] "ספר לספירת דברים הוא דאתא" מכשירים גט שנכתב על אוכל וגם בעל חיים אך אינם שוללים את הגדרת גט כ"ספר", ואילו דברי תוספות בגיטין מתאימים לשיטת רוב הראשונים שלדעת רבנן גט אינו "ספר" אלא "ספירת דברים".

מחלוקת הראשונים בהבנת דין "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" משליכה על הבנת גדרי הדין בגט.

רש"י כותב שדין זה מלמד שיש לפסול מגילת סוטה ומזוזה שנכתבו בשתי עמודות:

על שני דפין – כדפין של ספר תורה העשויין עמודים. [רש"י סוטה יח. ד"ה על שני]

על שני דפין – חציה בדף זה וחציה בדף זה. [רש"י מנחות לג. ד"ה על שני]

תוספות [סוטה יז: ד"ה כתבה; גיטין כ: ד"ה ספר; מנחות לג. ד"ה כתבה] מקשים על שיטתו מדברי המשנה בגיטין בה מפורש שאפשר לכתוב גט בשתי עמודות:

שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה – כשר. [משנה גיטין פז:]

בשל כך, תוספות מביאים בשם ר"י פירוש אחר לפסול מגילת סוטה ומזוזה שנכתבו "על שני דפין":

ואומר ר"י, דשני דפים דסוטה איירי בשתי חתיכות, ולקמן איירי בקלף אחד בשני עמודים. [תוס' גיטין כ: ד"ה ספר]

לשיטתו, דין "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" פוסל רק כאשר הכתיבה היתה על שתי חתיכות נפרדות[1].

תוספות במנחות מציעים תירוץ לשיטת רש"י, הפוסל מגילת סוטה שנכתבה על שתי עמודות על אף שמפורש במשנה שניתן לכתוב גט בצורה זו:

ויש לדחות, משום דגבי גט כתוב 'ספר', אבל בסוטה כתוב 'בספר', דמשמע בספר המבורר ומיוחד, למעוטי ב' דפין אפילו בחתיכה אחת. [תוס' מנחות לג. ד"ה כתבה]

לפי דבריהם, על אף שלשון הדין זהה בגיטין ובמגילת סוטה, אין להשוות ביניהם: בסוטה כתוב "בספר" – "דמשמע בספר המבורר ומיוחד", ולכן יש לכתוב את המגילה בעמודה אחת. לעומת זאת, בגט לא כתוב "בספר" אלא "ספר", ולכן הפסול ממעט רק גט שנכתב על שתי חתיכות נפרדות[2].

נראה שהבחנתם של תוספות בין "ספר" ל"בספר" מקורה בדברי הגמרא בגיטין:

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? דתניא: ספר... מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן? אי כתיב בספר, כדקאמרת, השתא דכתיב ספר, לספירת דברים הוא דאתא. [גיטין כא:]

ואם כן, הבחנה זו מבוססת על ההבנה שמגילת סוטה ומזוזה נחשבים "ספר", ובשל כך בהן דרשת "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" מתפרשת כפשוטה: הכתב צריך ליצור ספר אחד, ולכן עליו להיכתב בעמודה אחת^[3]. גט, לעומת זאת, אינו "ספר" אלא "ספירת דברים בעלמא", ולכן דרשת "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" מתפרשת באופן שונה: היא אינה ממעטת גט הנכתב בשתי עמודות, אלא פוסלת גט הנכתב על שתי חתיכות שונות; באופן זה אין היגד אחד רציף, ולכן הגט פסול.

מדברי הרמב"ם עולה שיטה שונה. הרמב"ם משמיט את דברי הגמרא, ומביא דין זה רק בהלכות סוטה [פ"ד ה"ח] ובהלכות מזוזה [פ"ה ה"א] אך לא בהלכות גירושין[4].

בעל 'שיירי קרבן' מבאר את טעם השמטתו של הרמב"ם:

ונראה טעמו, דסובר אפילו שנים ושלשה ספרים כשרים דהאי בספר איצטריך לספירת דברים. וכבר הרגישו התוספות בזה וכתבו דתרתי שמעינן מינה, והרמב"ם לית ליה סברא זו. וכן נראה ממה שכתב פ"ד מהלכות גירושי, ששינה לשון המשנה וכתב 'ועל העלין', משמע דאפילו בשני עלין כשר. וכן כתב בפירוש המשנה: 'וחכמים אומרים: מפני שאמר ספר ולא אמר הספר או בספר, הנה התיר כל מה שאפשר הכתיבה', עד כאן. מדבריו אלה מבואר דסובר דחכמים דורשין 'ספר' לרבויי אתי, אם כן ליכא למדרש מיניה מיעוטא דספר אחד ולא שניים ושלושה ספרים. [שיירי קרבן גיטין ב, ד ד"ה ויש כתב]

לדבריו, הרמב"ם סבור שדרשת "ספר אחד... ולא שניים ושלושה ספרים" עומדת בסתירה לדברי הגמרא [כא:] שגט אינו "ספר" אלא "ספירת דברים" ודיני ספר אינם קיימים בו, ולכן הרמב"ם אינו פוסק דרשה זו ומכשיר גט שנכתב על שתי יריעות שונות[5].

נראה ששיטת הרמב"ם, שאין לקיים דרשה זו עם ההגדרה שגט אינו "ספר", נובעת מתפיסתו העקרונית – עליה עמדנו בשיעור הרביעי ['דבר שאינו מתקיים'] – שגט אינו שטר אלא מסר כתוב המגיע מהבעל לאישה ואומר לה על גירושיה. בהתאם לכך, לשיטתו אין משמעות לצורת הכתיבה, ודי שתוכן הגירושין יהיה כתוב על גבי הגט. בשל כך, אין משמעות לאופן בו דברי הבעל כתובים, והגירושין חלים בין כאשר דברי הבעל כתובים על דף אחד ובין כאשר הם כתובים על שני דפים.

סיכום

הגמרא אומרת לגבי גט, מגילת סוטה ומזוזה – "ספר אחד אמר רחמנא, ולא שניים ושלושה ספרים".

לשיטת הרשב"א ואור זרוע שגט נחשב "ספר", דרשה זו פשוטה להבנה. לשיטת רוב הראשונים, שגט אינו "ספר" אלא "ספירת דברים", קיים קושי בהבנתה. תוספות מבארים שהדרשה קיימת גם במקום בו אין דרישה ל"ספר", ובגט פירוש הדרשה הוא: 'סיפור אחד... ולא שניים ושלושה סיפורים'. בניגוד לדבריהם, הרמב"ם משמיט דרשה זו, ונראה שהוא סובר שהיא אינה קיימת להלכה: הואיל וגט אינו "ספר" אין מניעה מלכותבו באופן היוצר "שניים ושלושה ספרים". דרכו של הרמב"ם נובעת משיטתו העקרונית שגט אינו שטר אלא סיפור דברי הבעל, ולכן כל ההלכות אמורות רק לגבי תוכן הגט ולא לגבי צורת כתיבתו.