הסבר הסוגיה

בארבעת השיעורים האחרונים עסקנו בדין 'קידושין לחצאין':

א.בדין קידושי חצי אישה [קידושין ז.].

ב.בדין קידושי חציו עבד וחציו בן חורין וחציה שפחה וחציה בת חורין [גיטין מג.].

ג.בדין קידושי 'חוץ מפלוני' [גיטין פב:].

ד.בדין קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' [קידושין ס.].

לכאורה, סוגיות אלו עוסקות בארבעה מצבים שונים של קידושין חלקיים:

א.החלת חלות קידושין על חצי מהאישה: הגמרא בקידושין [ז.] מלמדת שאם אדם אומר לאישה 'חצייך מקודשת לי' – הקידושין אינם חלים, שכן "אישה אמר רחמנא – ולא חצי אישה".

ב.קידושי מי שרק חציו בר קידושין: הגמרא בגיטין [מג.] דנה בעניין זה, והיא מחלקת בין קידושי חציו עבד וחציו בן חורין לבין דין 'חצייך מקודשת לי' ו'התקדשי לחציי' – שם האדם המקדש הוא בר קידושין באופן מלא והחיסרון הוא בחלות החלקית, ואילו כאן החיסרון הוא באישיותו של האדם המקדש.

ג.קידושי 'חוץ מפלוני': הגמרא בגיטין [פב:] דנה בכך לאור מחלוקת רבי אליעזר ורבנן [משנה גיטין פב.] בדין 'גירושי חוץ'. בפשטות יש להבחין בין גדר זה לבין קידושי חצי אישה: בקידושי חצי אישה – הקידושין חלים באופן חלקי, ואילו ב'קידושי חוץ' – הקידושין חלים באופן מלא אלא שאדם מסוים אינו נכלל בהם.

ד.קידושין החלים באופן הדרגתי: הגמרא בקידושין [ס.] מביאה את דברי רבי יוחנן שבמקדש 'מכאן ועד שלושים יום' – "אפילו מאה תופסים בה" (=אפילו מאה אנשים יכולים לקדש אישה בתוך שלושים שבהם חלות הקידושין לא הושלמה), מכיוון ש"כל חד וחד רווחא לחבריה שבק". הראשונים [תוס' שם, ד"ה אפילו; רמב"ן שם, ד"ה אפי' מאה] מבארים שבמציאות זו הקידושין אינם חלים באופן חלקי (ולכן אין חסרון של "אישה אמר רחמנא – ולא חצי אישה"), אלא באופן הדרגתי – הם מתחילים לחול לאלתר, אך החלות תושלם רק לאחר שלושים יום.

הבחנה זו בין הסוגיות משקפת את דעת רוב הראשונים, אך הרשב"א חלוק עליה:

·לדעת הרשב"א [גיטין פב: ד"ה הא דבעי, וד"ה הא דאמרי'] ב'קידושי חוץ' האיש קונה את האישה באופן חלקי – בקניין המשייר מקום לאיש מסוים לבוא ולקדשה[1]. על פי דרכו הרשב"א [שפ, ד"ה הא דבעי] נדרש לחלק באופן אחר בין 'קידושי חוץ' לבין 'חצייך מקודשת לי': "ואף על גב דאמרינן 'אישה ולא חצי אישה', הכא לאו חצאין הוא אלא חצי קניין הוא" – החיסרון בקידושין לחצאין קיים רק כאשר השיור הוא באישה, אך לא כאשר האיש השיור הוא בקניין (כלומר, שמחיל קידושין חלקיים החלים על כל האישה)[2].

·הרשב"א [קידושין ס. ד"ה מותיב] חולק על הבנת רוב הראשונים בגדר קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום': בקידושין אלו אין חלות מלאה החלה באופן הדרגתי, אלא יש 'שיור בקניין' – האיש המקדש החיל קניין שאינו מלא אלא הוא שייר את האפשרות לאנשים נוספים לקדשה בשלושים יום אלו.

לפי דרכו של הרשב"א, קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' דומים במהותם לקידושי 'חוץ מפלוני'[3]. כמו כן, לדעתו ההבדל ביניהם לבין קידושי חצי אישה מצומצם יותר מאשר לשאר הראשונים: לדעת הראשונים האחרים – במצבים אלו אין שיור בקניין, ואילו לדעת הרשב"א – במצבים אלו יש שיור בקניין.

מדברים אלו עולה מחלוקת עקרונית בין הרשב"א לשאר הראשונים: לדעת רוב הראשונים, הסוגיה בקידושין מלמדת עיקרון כללי שאין אפשרות להחיל קידושין חלקיים. לעומת זאת, לדעת הרשב"א דין זה מלמד רק שאי אפשר לקדש "חצי אישה" (=קידושין שחלים רק על חלק מהאישה), אך אין מניעה להחיל "חצי קניין" (=קניין חלקי שחל על כל האישה).

נראה שביסוד הדברים עומדת תפיסה שונה של מהות הקידושין. הרשב"א הולך בדרכם של חכמי ספרד שמעשה הקידושין הוא מעשה קניין, ולדעתו משמעות הדברים היא שמעשה הקידושין יוצר קשר אישות בין האיש לאישה; אמנם הקשר אינו ממוני, אך הוא דומה בצביונו ובגדריו לקניינים אחרים, ואיסור האישה לכל העולם אינו חל מגוף חלות הקידושין אלא תוצאה שלה. בשל כך, לדעתו ב'קידושי חוץ' בהכרח יש שיור בקניין, שבעטיו אדם מסוים יכול לבוא ולקדשה, ומטעם זה לדעתו כשם שאפשר להחיל קניין חלקי – כך אין מניעה להחיל קידושין חלקיים. לעומת זאת, לפי הראשונים האחרים יש לחלק בין קידושין לבין קניינים אחרים: לדעת תוספות מעשה הקידושין כלל אינו מעשה קניין אלא מעשה הפלאה בו האיש אוסר את האישה לכל העולם, ולדעת שאר חכמי ספרד מעשה הקידושין הוא אמנם מעשה קניין אך הקניין אינו יוצר קשר בין האיש לאישה אלא זו חלות הלכתית המשנה את מעמדה האיסורי של האישה – עושה אותה מפנויה לאשת איש. מטעם זה, לדעתם חידוש התורה ש"אישה אמר רחמנא ולא חצי אישה" הוא שאי אפשר להחיל חלות חלקית, ולכן לדעתם ב'קידושי חוץ' הקידושין חלים באופן מלא אלא שהם אינם מתייחסים לאדם מסוים.

מסתבר לבאר על פי זה גם את מחלוקת הרשב"א [קידושין ז. ד"ה הכי קאמר] והראב"ד [ברשב"א, שם] מדוע ב'התקדשי לי לחציי' האישה מקודשת, ואילו באומר 'חצייך מקודשת לי' – אינה מקודשת: לדעת הרשב"א, הפסול של 'קידושין לחצאין' קיים בין לגבי האיש ובין לגבי האישה, והחילוק נובע מצד פירוש דברי האיש: הואיל והאיש מותר בלקיחת אישה נוספת – אמירת 'התקדשי לחציי' אינה מתפרשת כ'קידושין לחצאין' אלא כהצהרה שכוונתו לקחת עוד אישה. לעומת זאת, לדעת הראב"ד, הפסול של 'קידושין לחצאין' אמור לגבי האישה בלבד, הואיל וחלות הקידושין חלה עליה בלבד.

על פי האמור, נראה ששיטת הראב"ד מבוססת על תפיסתם של רוב הראשונים שחלות הקידושין אינה חלות קניינית אלא חלות איסורית החלה על האישה. בהתאם לכך, מסתבר שדין "אישה אמר רחמנא – ולא חצי אישה" אמור דווקא לגבי האישה, הואיל והחלות חלה עליה. לעומת זאת, לפי הרשב"א חלות הקידושין ביסודה היא חלות קניינית הקושרת בין האיש לבין האישה. בהתאם לכך, לשיטתו אמנם האיש הוא המקדש את האישה, אך החלות מתייחסת לשניהם. מטעם זה, לשיטתו אין מקום לחלק בין האיש לאישה ביחס לדין 'קידושין לחצאין', ולכן כשם שאי אפשר לקדש חצי אישה, כך חצי איש אינו יכול לקדש.