התורה מצווה על נטילת ארבעת המינים:

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. [ויקרא כג, מ]

ארבעת המינים המתוארים בתורה, מתפרשים על ידי חז"ל כאתרוג, לולב, הדס וערבה. מבין ארבעת המינים, ערבה היא היחידה המפורשת בכתוב בשמה – "ערבי נחל". לולב אינו מפורש בשמו, אך הזיהוי של "כפות תמרים" כלולב הוא ברור מאליו. לגבי אתרוג, הגמרא [לה.] מאריכה להוכיח ש"פרי עץ הדר" הוא אתרוג, והרמב"ן [ויקרא כג, מ] מוסיף על כך: "והנכון בעיני כי האילן הנקרא בלשון ארמית 'אתרוג' נקרא שמו בלשון הקודש 'הדר', כי פירוש אתרוג חמדה... ולשון חמדה והדר שוים בטעם". על פי זה, הדס הוא המין היחיד שהכתוב אינו מפרש את שמו אלא מתאר את צורתו – "וענף עץ עבות".

הזיהוי של הדס כ"ענף עץ עבות" מפורש בגמרא:

תנו רבנן, 'ענף עץ עבת' – שענפיו חופין את עצו, ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס. [לב:]

על פי דברי הגמרא ניתן להבין ש"ענף עץ עבות" הוא כינוי להדס. אמנם, ניתן להבין באופן אחר, שהמין הדרוש הוא "ענף עץ עבות" – צמח "שענפיו חופין את עצו", אלא שמבחינה מעשית יש לקחת דווקא הדס, הואיל וזהו הצמח היחיד שענפיו חופין את עצו.

הבנות אלו משליכות על ביאור הגמרא הפוסלת 'הדס שוטה' (=הדס שאינו משולש):

תנא, 'עץ עבות' כשר, ושאינו 'עבות' פסול. היכי דמי 'עבות'? אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא. [שם]

לפי ההבנה ש"ענף עץ עבות" הוא כינוי להדס, יש להגדיר שאמנם גם 'הדס שוטה' הוא הדס, אך הכתוב "עבות" מלמד על דין נוסף: חובה שההדס יהיה משולש. לעומת זאת, לפי ההבנה שיסוד החיוב הוא ליטול צמח ש"ענפיו חופין את עצו", 'הדס שוטה' כלל אינו מוגדר כמין עליו דיברה התורה, שכן ענפיו אינם חופים את עצו.

מדברי הרמב"ן נראה כהבנה הראשונה:

כי 'הדר' האמור בתורה באתרוג, כמו 'עבות' האמור בהדס ו'כפות' האמור בלולב, כולהו בשמותיהן דמינין כתיבי, כל היכא דבעינן הדס בעינן שיהא עבות, אבל שוטה כמין אחר דמי ואינו מד' מינין של לולב... ואין צריך לומר שאין יוצאין בשני בזיתא ובדולבא דאימעיטו בגמרא מ'עבות'. וכן זה שאמרו בגמרא 'ואימא אופתא? כפות מכלל שהוא פרוד', כל מי שיש בו דעת לישאל יודע שאין יוצאין בשני באופתא זו שהיא חתיכה של עץ הדקל. אלא ודאי מאי דכתיב בשמא דארבעת המינין בכולהו יומי כתיב, ו'הדר' נמי בשמא דאתרוג כתיב.

[השגות הרמב"ן להלכות לולב לראב"ד]

הרמב"ן משווה בין "הדר" הכתוב באתרוג, "עבות" הכתוב בהדס ו"כפות" האמור בלולב. לשיטתו, דינים אלו הם מגדירים את זהות כל אחד מארבעת המינים, כגדר נוסף מלבד ההגדרה הבוטנית: האתרוג צריך להיות "הדר", ההדס צריך להיות "עבות" והלולב צריך להיות "כפות". עולה מכך, כי לשיטת הרמב"ן, ההגדרה הבסיסית בהדס היא ההגדרה הבוטנית המזהה את המין הדרוש כ'הדס', ולצידה קיימת הגדרה נוספת המחייבת שההדס יהיה 'עבות' – משולש.

לעומת זאת, מדברי הרמב"ם עולה הגדרה שונה:

'וענף עץ עבות' האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו, כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן בגבעול אחד. אבל אם היו שני העלין בשוה זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה מהן אין זה עבות, אבל נקרא הדס שוטה. [הל' לולב פ"ז ה"ב]

הרמב"ם מגדיר את "ענף עץ עבות" כ"הדס שעליו חופין את עצו". מכאן שלשיטתו 'הדס שוטה' אינו בגדר פסול, אלא הוא אינו בכלל המין שעליו דיברה התורה – הציווי הוא על נטילת "ענף עץ עבות" והדס זה אינו 'עבות'[1].

הבנות אלו עומדות ביסוד המחלוקת המובאת ברא"ש לגבי איסור 'בל תוסיף' בהוספת הדס שוטה לארבעת המינים:

ובהדס שאינו עבות נחלקו הגדולים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף ממנו לנוי. בה"ג כתב דהדס שוטה אפילו בהדי אסא אחריני פסול, ורב נטרונאי כתב: אם יוכל לעשות כולו מן העבות מצוה מן המובחר, ואם אינו מוצא אלא שלשה הדסים עבות, ממלא אותו הדס שוטה ושפיר דמי. וכן כתב רבי פלטיא: מן המקרא היה משמע דשני מינין הן, דכתיב בעזרא 'ועלי הדס ועלי עץ עבות'. ואמנם אנו רואין שגדלים בערוגה אחת ושוין במראה ובקומה, זה יוצאין עליו עבות וזה אין יוצאין עליו עבות, ואפילו שפסלו הכתוב למצות הדס מכל מקום מין אחד הוא ואין כאן בל תוסיף... ומה שחלקו הכתוב לשנים לאו משום דשתי מינין נינהו אלא אמר להם עזרא שידקדקו ויחפשו להביא עבות למצות לולב ומעלי הדס יביאו הרבה לעשות סוכה. [רא"ש פ"ג סי' יד]

מחלוקתם מושתתת על דברי הגמרא [לא.], שקיים איסור בהוספת מין אחר לארבעת המינים משום 'בל תוסיף'. בה"ג סובר שבהוספת הדס שוטה לארבעת המינים יש איסור 'בל תוסיף', ואילו רב נטרונאי ורב פלטיא חולקים וסוברים שאין בכך איסור.

העמק ברכה מבאר שמחלוקתם נעוצה בשתי ההבנות דלעיל:

ונראה דזה נמי תליא בפלוגתא הנ"ל, אם 'עבות' הוא תנאי בהכשרו או הוא סימן על המין. דאם נימא דהוא סימן על המין, נמצא דחילקה התורה אותם לשני מינים והוי כמין אחר; אבל אם נימא דהוא תנאי בהכשרו, נמצא דאין כאן כלל חילוקי מינים, אלא הכל הוי מין אחד. [עמק ברכה לולב אות יא]

לפי דבריו, בה"ג סובר שהמין עליו דיברה התורה הוא 'שענפיו חופין את עצו', ולכן הדס שוטה נחשב למין אחר, ויש בהוספתו לארבעת המינים משום 'בל תוסיף'. לעומתו, רב נטרונאי ורב פלטיא סוברים שהמין עליו דיברה התורה הוא ההדס, אלא שקיימת הלכה שעליו להיות משולש. בהתאם לכך, לשיטתם הדס שוטה אינו מין אחר, ולכן מותר להוסיפו לאגודת ארבעת המינים.

מחלוקת מעין זו קיימת בין האחרונים לגבי הדס מורכב. הפרי מגדים [סי' תרמט משב"ז ס"ק ג] כותב, כי לפי טעמו של המגן אברהם [תרמח, כג] שאתרוג פסול "משום דלא מיקרי אתרוג כלל", יש לפסול גם הדס מורכב. אמנם, הרמ"א מחלק בעניין זה בין הדס לאתרוג:

לפי שהמורכב לא נקרא אתרוג ולא מקרי פרי עץ הדר, אבל הדס דבעבות תליא רחמנא, ואם כן בהדס מצראה שאנו רואין בו שהוא עבות למה נפסול אותו, שהרי ליכא למטעי בדבר הנראה לחוש. [שו"ת הרמ"א סי' קיז]

הרמ"א כותב שדווקא אתרוג מורכב פסול, הואיל ואינו נקרא אתרוג, אך פסול זה אינו שייך בהדס – "דבעבות תליא רחמנא". נראה שדבריו מבוססים על ההבנה שהמין הדרוש אינו 'הדס' אלא צמח 'שענפיו חופין את עצו', ולכן אם ענפיו של ההדס המורכב חופים את עצו אין בו כל פסול[2].

הבנות אלו ביסוד דין "ענף עץ עבות" משליכות גם על שיעור העבות הדרוש. הטור מביא בעניין זה שלוש שיטות:

כתבו הגאונים שצריך שיהא בכל שיעור אורך ההדס עבות ואם לאו פסול. ובעל העיטור כתב, אפילו אין בו רק פעם אחת ג' בחד קינא כשר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הכריע כדברי הראב"ד, דלמצוה בעינן כל השיעור עבות ולעיכובא ברובו ואפילו אין העבות בראשו. [טור סי' תרמו]

לשיטת הגאונים צריך שההדס יהיה משולש לכל אורכו, לשיטת העיטור די שיהיה משולש במקום אחד[3], ולשיטת הראב"ד צריך שרוב ההדס יהיה משולש.

המגיד משנה טוען כנגד שיטת הראב"ד:

ואני אומר כולן בדוקא, דהא כל מה שאינו עבות הוה ליה כמין אחר ונחסר השיעור.

[מגיד משנה הל' לולב פ"ז ה"ב]

לדברי המגיד משנה, יש צורך שההדס יהיה משולש לכל אורכו (כשיטת הגאונים), שכן החלק שאינו משולש הוא 'כמין אחר' ואינו מצטרף לשיעור ההדס.

דברי המגיד משנה מבוססים על ההבנה ש"עבות" אינו דין נפרד אלא זהו הגדרת המין – "ענף עץ עבות". בשל כך, הואיל ושיעור כל אחד מהמינים הוא שלושה טפחים – יש צורך שיהיו שלושה טפחים מלאים בהם ההדס משולש, שכן רק כך יש שלושה טפחים של "ענף עץ עבות".

לסיום נציין למחלוקת הראשונים בדין הדס שנשרו עליו. הר"ן מביא שיטה שנשירת עלה אחד פוסלת את ההדס:

ויש מי שאומר שצריך שיהא כולו עבות, ואם נשר מכל שיעורו אפילו עלה אחד פסול.

[ר"ן טו: ד"ה משכחת]

שיטה זו סבורה שההדס צריך להיות "עבות" לכל אורכו (כשיטת הגאונים והמגיד משנה), ועל פיה היא טוענת שעליו להיות "עבות" בשעת נטילתו, ולכן די בנשירת עלה אחד כדי לפסול את ההדס.

הר"ן מביא את הרא"ה החולק על שיטה זו:

אבל הרא"ה ז"ל סובר, דכי אמרינן בעינן כוליה עבות היינו שיהא כל השיעור ממין עבות דקיימי תלתא בחד קינא, ואי איכא בכוליה שיעורא חד קינא דלא הוי עבות פסול... אבל כל שהוא ממין עבות אלא שנשרו מקצת עליו, כל שנשאר רוב בכל קן וקן, והיינו שני עלין, כשר, דשפיר מיקרי עבות. [שם]

לשיטת הרא"ה, אמנם ההדס צריך להיות "עבות" לכל אורכו, אך די שהוא יהיה "מין עבות". בהתאם לכך, אם הוא היה "עבות" ולאחר מכן נשרו מקצת עליו – כשר.

שיטת הרא"ה מבוססת על ההבנה ש"עבות" אינו דין בצורתו של ההדס, אלא זוהי הגדרת זהותו של ההדס. על הגדרה זו מוסיף הרא"ה ומחדש ש"עבות" מגדיר את סוג המין הדרוש: צמח שביסודו "ענפיו חופין את עצו", אך אין צורך שההדס יהיה "עבות" בשעת הנטילה.