רקע

נחתום את העיסוק בדין 'קידושין לחצאין' בדין קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום'. הגמרא [ס.] מביאה את דעת רבי יוחנן ש"קידושי מאה תופסים בה", והראשונים דנים בשיטתו בהרחבה לאור דין 'קידושין לחצאין'[1].

הסבר הסוגיה

'מעכשיו ולאחר שלושים יום', ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום – מקודשת ואינה מקודשת. [משנה נח:]

המשנה [נח:] מחלקת בין המקדש 'לאחר שלושים יום' למקדש 'מעכשיו ולאחר שלושים יום': במקדש 'לאחר שלושים יום' אם "בא אחר וקידשה בתוך שלושים יום – מקודשת לשני", ואילו במקדש 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' אם "בא אחר וקידשה בתוך שלושים יום – מקודשת ואינה מקודשת".

בקידושין הנעשים 'לאחר שלושים יום' מועד חלות הקידושין הוא ברור. לעומת זאת, בקידושין הנעשים 'מעכשיו ולאחר שלושים יום', מועד החלות טעון ביאור: מה פשר האמירה 'מעכשיו ולאחר שלושים יום'? הרי יש בה סתירה מיניה וביה: אם החלות נעשית עכשיו, כיצד היא נדחית עד לאחר שלושים יום?

הגמרא מביאה שלוש שיטות כיצד ליישב את הסתירה בין "מעכשיו" לבין "לאחר שלושים יום":

א.לפי רב, קיים ספק בכוונת האדם – האם האדם מקדש מעכשיו בתנאי שלא יחזור בו^[1], או שאמירת 'לאחר שלושים יום' מבטאת את חזרתו ורצונו שהקידושין יחולו רק לאחר שלושים יום.

ב.לפי שמואל, האמירה מהווה בוודאות תנאי שהקידושין יחולו מעכשיו בתנאי שלא יחזור בו.

ג.לפי רבי יוחנן, הקידושין חלים באופן חלקי מעכשיו עד לאחר שלושים יום.

הגמרא אומרת שבין רב ושמואל קיימת מחלוקת להלכה בדין האומר 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' ובא אחר וקידשה בתוך שלושים: לפי רב, גם לאחר שלושים היא מקודשת לשניהם מספק – שמא קידושי הראשון חלו משעה ראשונה והאישה מקודשת לראשון, ושמא קידושי הראשון חלו רק לאחר שלושים יום ולכן האישה מקודשת לשני. לעומת זאת, לפי שמואל, לאחר שלושים יום האישה מקודשת לראשון בוודאות.

הגמרא מביאה את דברי אביי ביחס לשיטת רב:

אמר אביי: ולטעמיה דרב, בא אחד ואמר לה 'הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום', ובא אחר ואמר לה 'הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום', ובא אחר ואמר לה 'הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים' – מראשון ומאחרון צריכה גט, מאמצעי אינה צריכה גט, מה נפשך? אי תנאה הואי – דקמא קידושי דהנך לאו קידושי, אי חזרה הואי – דבתרא קידושי דהנך לאו קידושי. [קידושין נט:]

לדבריו, כאשר אישה התקדשה לראשון 'מעכשיו ולאחר שלושים יום, לאחר מכן התקדשה לשני 'מעכשיו ולאחר עשרים יום', ולבסוף התקדשה לשלישי 'מעכשיו ולאחר עשרה ימים' – "מראשון ומאחרון צריכה גט, מאמצעי אינה צריכה גט". אביי סובר שספקו של רב אינו ספק בדעת המקדש, שאם כך יכול להיות שדעת אחד היה לתנאי ודעת שני לחזרה, והאישה מספק מקודשת לכולם. ספקו של רב, לדעת אביי, הוא במשמעות הלשון, אם משמעותה חזרה או שמשמעותה חזרה, ולכן אם לשון 'מעכשיו ולאחר שלושים משמעה תנאי – מקודשת לראשון בלבד, ואם לשון זו משמעה חזרה – מקודשת לאחרון בלבד, וממה נפשך אין מקום לחשוש לקידושי השני.

דברים אלו אמורים לשיטת רב ושמואל, אך לשיטת רבי יוחנן: "אפילו מאה תופסין בה" - יש לחשוש גם לקידושי השני. רב משרשיא מבאר את טעמו של רבי יוחנן: "שוו נפשיה כי שרגא דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק" – באמירת 'מעכשיו ולאחר שלושים' וכדו' המקדש משאיר מקום לחברו שגם הוא יקדש את האישה.

בין שיטותיהם של רב ושמואל לשיטתו של רבי יוחנן קיים הבדל עקרוני: לפי רב ושמואל, הקידושין חלים במועד מסוים – מיד או לאחר שלושים יום. לעומת זאת, לפי רבי יוחנן הקידושין חלים באופן מתמשך: החלות חלה באופן חלקי מיד, והיא נמשכת עד לאחר שלושים יום – אז החלות חלה במלואה.

מדברי רבי יוחנן מתחדש חידוש גדול: הקידושין יכולים לחול באופן הדרגתי ומתמשך – תחילתם מיד וסופם לאחר שלושים יום. יש לברר את היתכנותו של חידוש זה, לאור שני מצבים אחרים של קידושין חלקיים (בהם עסקנו בהרחבה בשיעורים הקודמים):

א.קידושי חצי אישה[ז.]:"אמר רבא: 'התקדשי לי לחציי' מקודשת, 'חצייך מקודשת לי' אינה מקודשת".

ב.קידושי 'חוץ מפלוני' [גיטין פב:]: "המגרש את אשתו, ואמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני' - ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים... בעי רבי אבא: בקידושין היאך... לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן, בעינן 'ויצאה והיתה'".

שני דינים אלו עוסקים בשני סוגים של קידושין חלקיים: דין 'חצי אישה' ממעט שיור ביחס לאישה המתקדשת – החלת קידושין על חלקה של האישה בלבד. לעומת זאת, דין 'חוץ מפלוני' עוסק בקידושין מלאים, מהם ממועט אדם מסוים. לכאורה, סוגייתנו מחדשת סוג שלישי של קידושין חלקיים: קידושין החלים באופן הדרגתי – בהתחלה באופן חלקי ולבסוף באופן מלא.

הבחנה זו בין הסוגים השונים של שיור בקידושין מפורשת בדברי תוספות המחלקים בין השיור שבסוגייתנו לקידושי 'חצי אישה':

ואם תאמר, אמאי אמרינן הכא דמקודשת, והא אמר לעיל בפרק קמא: האומר לאישה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת. ויש לומר, דהתם היינו טעמא לפי שאין אשה מתקדשת לחצאין והוא שייר בגוף האישה, אבל הכא לא שייר בגוף האשה כלום אלא גומרין כולם.

[תוס' ס. ד"ה אפילו]

כמו כן, תוספות [שם, ד"ה כל] כותבים שדינו של רבי יוחנן אמור רק באומר 'מעכשיו ולאחר שלושים יום', הואיל והקידושין חלים באופן מלא לאחר שלושים, אך לא באומר 'מהיום ולאחר מיתה', הואיל ולעולם הקידושין לא יחולו ללא שיור.

בשיטה זו נוקט גם הרמב"ן המקשה על דברי רבי יוחנן מדין 'חוץ מפלוני':

וקשיא לי, כיון דשיורא הוא, כדאמרינן כל גיטא דמשייר ביה לאו כלום הוא, קדושי נמי לא הוו, דכל קידושי דמשייר בהו לאו קדושין נינהו, דהכי פשטינן בגמרא בפרק המגרש מדכתיב 'ויצאה והיתה'. [רמב"ן שם, ד"ה אפי' מאה]

הרמב"ן מתרץ:

ואיכא למימר, ודאי קדושי דמשייר בהו שיור גמור, כגון חוץ מאיש פלוני, לאו קדושין נינהו, אבל הכא שיורא ליתיה אלא עד שלושים יום, הלכך מעכשיו הם חלים וגמרי לאחר שלושים יום. [שם]

לדברי הרמב"ן, דווקא קידושין שיש בהם שיור לעולם אינם יכולים לחול, אך בסוגייתנו הקידושין חלים, הואיל והקידושין נעשים בהדרגה ולבסוף הם יחולו באופן מלא^[2].

לרשב"א [שם, ד"ה מותיב] דרך אחרת בביאור הסוגיה. הרשב"א מקשה קושיות רבות על ההבנה שהקידושין מתחילים מיד והם נגמרים לאחר שלושים יום:

א.אם אכן הקידושין נגמרים רק לאחר שלושים יום, האישה לא אמורה ליפול ליבום אם מת הבעל בתוך זמן זה, הואיל והקידושין אינם גמורים – "ולישנא דרבי יוחנן ודאי לא משמע הכי, דמדקאמר 'אפילו קדושי מאה תופסין בה' משמע דלגמרי תופסין בה מעתה ואם מת חולצת או מתייבמת".

ב.אם הקידושין נגמרים רק לאחר שלושים יום, כשם שבמקדש 'לאחר שלושים יום' שטר הקידושין צריך להיות קיים עד שעה זו^[3], ובסוגיות לא מצאנו דרישה מעין זו.

ג.אם הקידושין חלים בהדרגה, הקידושין שנגמרו אמורים להפקיע את הקידושין החלקיים שהחיל האחר.

ד.הגמרא אינה מנמקת את שיטת רבי יוחנן 'משום מתחיל וגומר', אלא בנימוק שונה: "כל חד וחד רווחא לחבירה שבק", ומכאן שיש לבאר את שיטתו באופן אחר.

מחמת קושיות אלו טוען הרשב"א שיש לבאר את גדר קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' באופן אחר:

אלא מסתברא דלרבי יוחנן אפילו אמר לה 'הרי את מקודשת לי מעכשו ולאחר מיתה' הרי זו מקודשת אלא שתופסין בה קדושין אחרים לעולם, דרווחא שבק לכל מאן דמקדש לה עד לאחר מיתה. [רשב"א, שם]

לדעתו, אמירת 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' אינה מחילה קידושין שחלותם תושלם לאחר שלושים יום, אלא זהו 'שיור בקניין' – האיש המקדש שייר את האפשרות לאנשים נוספים לקדשה בשלושים יום אלו[4].

לפי דרכו של הרשב"א, קידושין 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' זהים במהותם לקידושי 'חוץ מפלוני'. לאור דברים אלו כותב הרשב"א, שרבי יוחנן חולק על רבי אבא [בגמ' גיטין פב:] הפוסל את קידושי 'חוץ מפלוני'^[5].

נראה ששיטתו של הרשב"א מבוססת על תפיסתו העקרונית בגדר 'קידושי חוץ מפלוני': בשיעור הקודם ראינו שלשיטת הרשב"א [גיטין פב: ד"ה הא דאמרינן] ב'קידושי חוץ' הקניין אינו מלא אלא יש בו שיור המאפשר לאדם מסוים לקדש את האישה, כך שהיא תהיה קנויה לשניהם. לאור תפיסתו זו משווה הרשב"א בין 'קידושי חוץ' למקדש 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' – בשניהם האיש המקדש משייר בקניין ומגדיר שאדם נוסף יוכל לקדשה, וכך האישה תהיה מקודשת לשניהם. אמנם לשאר הראשונים – כפי שראינו בשיעור הקודם – ב'קידושי חוץ' אין שיור בקניין אלא קידושין גמורים ביחס לכל העולם פרט לאדם מסוים. לשיטתם, לכל הדעות אין תוקף לקידושין שיש בהם שיור, ולכן בהכרח בקידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' אין שיור בקניין אלא קידושין החלים בהדרגה.

לסיום נציין לדברי הריטב"א במעמדה של האישה שקידושיה לא הושלמו:

ואומר מורי רבינו נר"ו, דכי אמרינן דכל חד מינייהו רווחא לחבריה שביק היינו לקידושין, אבל לזנות לא שביק רווחא, דאם כן הרי מותרת בזנות לכל העולם תוך זמן זה ומה אישות יש כאן ומה הועיל מעכשיו שלו, אלא ודאי כדאמרן. [ריטב"א שם, ד"ה ואומר]

הריטב"א כותב בשם רבו הרא"ה, שהמשמעות ש"כל אחד מינייהו רווחא לחבריה שביק" היא רק שאפשר לקדשה לאחר שקידשה הראשון, אך משעת קידושי הראשון היא אסורה בזנות. הרא"ה מנמק את דבריו, שאם האישה מותרת בזנות – אין כל משמעות לקידושי הראשון, שכן הם לא החילו חלות איסור על האישה[6].

דברי הרא"ה מבוססים על תפיסתו העקרונית – אותה ראינו בשיעור הקודם – שאין משמעות לקידושין שאינם מחילים איסור. תפיסה זו מבוססת על הבנה שהואיל והקידושין אינם מחילים קניין ממוני, כל משמעות הקניין היא באיסור שהוא מחיל על האישה[7].

בדברי הריטב"א לא מפורש מהי חומרת האיסור בביאה על אישה זו – האם כוונתו שיש בכך איסור אשת איש גמור שעונשו כרת וחנק, או שהואיל והקידושין אינם מלאים יש בכך איסור גרידא ללא עונש[8].

הקובץ הערות נוקט שלדעת הריטב"א חייבים על ביאה זו כרת (כדין אשת איש גמורה), ומכך הוא מוכיח שתתכן אישה שהיא ערווה לעניין איסור ואף על פי כן קידושין תופסים בה:

ונראה דהוא הדין איפכא נמי, אפשר שתהיה ערווה לענין איסור כרת ולא לענין קידושין, והוא בריטב"א ריש פרק האומר, גבי קידשה מעכשיו ולאחר שלשים, דכל חד שביק רווחא לחבריה, וזה לשונו: אמר רבינו דכי אמרינן כל חד רווחא לחבריה שביק, היינו לקידושין, אבל לזנות לא שביק רווחא, דאם כן הרי היא מותרת לכל העולם תוך זמן זה, ומה אישות יש כאן ומה מועיל מעכשיו שלו, אלא ודאי כדאמרן וכו', עכ"ל. ומבואר מזה דאיסור כרת מצד עצמו אינו מונע כלל קידושין מלחול, אלא דוקא אם היא אשת איש לענין תפיסת קידושין, אבל מה שהיא אשת איש לענין איסור כרת גרידא אינו מונע קידושין.

[קובץ הערות סי' ג אות יא]

לטענתו, דברי הריטב"א, שייתכן שהאנשים המקדשים אסורים באותה אישה, מלמדים שעל אף שאין תלות בין תפיסת הקידושין לאיסור שעל האישה: האישה אסורה כדין אשת איש, ואף על פי כן קידושין תופסים בה.

דברי הקובץ הערות מבוססים על הבנה שקידושין אינם תופסים בערווה לא מחמת האיסור שעליה אלא בשל הגדרתה כערווה[9]. בשל כך, אמנם אישה שהתקדשה 'מעכשיו ולאחר שלושים יום' אסורה משום אשת איש, אך היא אינה מוגדרת כערווה וקידושין תופסים בה. עם זאת, גם לפי הבנה זו הדברים אינם פשוטים: אם לגבי האיסור האישה היא אשת איש גמורה – מדוע היא אינה אשת איש גמורה לעניין תפיסת קידושין? לכן נראה יותר להבין שלדעת הריטב"א הקידושין החלקיים מחילים איסור, אך הואיל והיא אינה אשת איש גמורה – הבא עליה אינו חייב כרת וחנק, ומטעם זה קידושין תופסים בה[10].

סיכום

הגמרא מביאה שלוש הבנות בגדר קידושי 'מעכשיו ולאחר שלושים יום':

א.לדעת רב – קיים ספק אם "תנאה הוי או חזרה הוי".

ב.לדעת שמואל – "תנאה הוי".

ג.לדעת רבי יוחנן – אלו קידושין שאינם מלאים, ולכן באותו הזמן קידושין אחרים יכולים לחול.

הראשונים נחלקו בביאור גדר הקידושין לפי רבי יוחנן:

·לדעת רוב הראשונים – הקידושין חלים בהדרגה, בהתחלה חלה חלות חלקית ולאחר שלושים יום חלה החלות המלאה.

·לפי הרשב"א – הקידושין חלים משעה ראשונה עם שיור בקניין – חוץ מפלוני שיקדש בתוך שלושים יום.

דעת רוב הראשונים מושתתת על הבנה שאין מקום לחלות קידושין חלקיים, אך הרשב"א חולק ולדעתו הגמרא מסתפקת בכך וייתכן ויש תוקף גם לקידושין חלקיים.