בשיעור הקודם פתחנו את הדיון במשמעותה של ההגרלה על השעירים. ראינו שקיימת אפשרות לומר שמטרתה העיקרית של ההגרלה היא בירור זהותם של השעירים. לצד האפשרות הזו, הראנו שמדברי חלק מהראשונים עולה אפשרות נוספת, לפיה מלבד בירור זהות השעירים ההגרלה גם מקדשת את השעירים בקדושת 'שעירי יום הכיפורים'. בשיעור הנוכחי נרצה לבחון את ההגדרות הללו לאור הסוגיה הדנה האם ההגרלה מעכבת.

הסוגיה פותחת בכך ששאלה זו תלויה במחלוקת האמוראים:

אמר רבי ינאי: עליית גורל מתוך קלפי מעכבת, הנחה אינה מעכבת. ורבי יוחנן אמר: אף עלייה אינה מעכבת. [יומא לט:]

מתבאר שמעשה ההגרלה עצמו מורכב משני שלבים שונים: עליית הגורל מתוך הקלפי והנחת הגורלות על ראשי השעירים. על פי הגמרא, מוסכם על האמוראים שההנחה עצמה אינה מעכבת, והמחלוקת הינה בשאלה האם עליית הגורל מהקלפי מעכבת: לפי ר' ינאי עליית הגורל מעכבת, ואילו לפי ר' יוחנן אף עליית הגורל אינה מעכבת.

מיד לאחר מכן הגמרא בוחנת את היחס בין מחלוקת האמוראים, ובין מחלוקת התנאים בשאלה האם עבודה הנעשית בבגדי לבן בחוץ מעכבת:

אליבא דרבי יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבא כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא, כי פליגי אליבא דרבי נחמיה. מאן דאמר מעכבא כרבי נחמיה, ומאן דאמר לא מעכבא, הני מילי עבודה, הגרלה לאו עבודה היא. איכא דאמרי, אליבא דרבי נחמיה דאמר מעכבא כולי עלמא לא פליגי דמעכבא, כי פליגי אליבא דרבי יהודה. מאן דאמר לא מעכבא כרבי יהודה, ומאן דאמר מעכבא, שאני הכא דתנא ביה קרא 'אשר עלה' 'אשר עלה' תרי זימני. [שם]

לפי האפשרות הראשונה בגמרא, מחלוקת התנאים היא בדעת ר' נחמיה, הסובר שעבודות הנעשות בחוץ בבגדי לבן מעכבות. ר' יוחנן סובר שאף שבעלמא ר' נחמיה סובר שעבודות הנעשות בחוץ מעכבות, הגרלה אינה מעכבת משום שאינה עבודה. ר' ינאי לעומת זאת סובר, כך נראה, שההגרלה מוגדרת כעבודה[1], וזו הסיבה שר' נחמיה סובר שההגרלה מעכבת. לפי האפשרות השנייה בגמרא, המחלוקת היא בעמדת ר' יהודה, הסובר שעבודות הנעשות בחוץ בבגדי לבן אינן מעכבות. ר' ינאי סובר שאף שהגרלה אינה עבודת פנים, וממילא אינה אמורה לעכב לפי ר' יהודה, מכך שהתורה כפלה את האזכור בנוגע לקיומה של ההגרלה, ניתן ללמוד שהיא אכן מעכבת. ר' יוחנן חולק וסובר שאין במשמעות כפילות האזכור בכדי ללמד שההגרלה מעכבת.

קיים קושי יסודי בניסיון השוואת הגמרא בין מחלוקת התנאים בשאלה האם דברים הנעשים בחוץ בבגדי לבן מעכבים, ובין מחלוקת האמוראים בשאלה האם הגרלה מעכבת. שכן בעוד ביחס למחלוקת התנאים, השאלה היא רק ביחס לסדר בו נעשות הפעולות[2], אך עצם ביצוע הפעולות בוודאי מעכב אף לפי ר' יהודה, במחלוקת האמוראים השאלה היא האם עצם מעשה ההגרלה מעכב את סדר העבודה[3]. אם כן, כיצד משווה הגמרא בין שתי המחלוקות הללו?

למעשה, התהייה ביחס בין עיכוב בסדר ובין עיכוב בעיקר המעשה בעבודות היום עולה במפורש בהמשך הסוגיה. הגמרא מקשה על שיטת ר' ינאי בלישנא השנייה, לפיה בין לר' יהודה ובין לר' נחמיה הגרלה מעכבת מברייתא:

תא שמע, פר מעכב את השעיר ושעיר אין מעכב את הפר במתנות שבפנים. בשלמא פר מעכב את השעיר, דאי אקדמיה לשעיר מקמי פר לא עבד ולא כלום, אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו... אלא לאו דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה, ומדסדרא לא מעכבא עיקרא הגרלה נמי לא מעכבא. [יומא מ.]

מדברי הברייתא עולה שגם אם הקדים הכהן את מתנות הפר לפני ביצוע ההגרלה, הדבר אינו מעכב. על בסיס דברי הברייתא מסיקה הגמרא שאף מעשה ההגרלה עצמו אינו מעכב, וזאת על פי הטיעון ש"מדסדרא לא מעכבא, עיקרא הגרלה נמי לא מעכבא". הנה לפנינו, קובעת הגמרא באופן ברור שכיוון שסדר ההגרלה אינו מעכב, גם ההגרלה עצמה אינה מעכבת. ברם, בתירוץ הקושיה נראה שהגמרא חוזרת בה מהנחה זו:

ואיבעית אימא, לעולם רבי יהודה היא, ונהי דבסדרא לא מעכבא הגרלה מיהא מעכבא.

[שם]

הגמרא מסיקה שאף שמהברייתא עולה שסדר ההגרלה אינו מעכב, מעשה ההגרלה עצמו אכן מעכב, והברייתא שנויה בשיטת ר' יהודה.

מסתבר, שאכן בשלב הראשון של הסוגיה הנחת הגמרא הייתה שאם סדר ההגרלה אינו מעכב, אף מעשה ההגרלה עצמו אינו מעכב, וכפי שעולה מהנחה העומדת בבסיס קושיית הגמרא לעיל. ההצדקה היחידה לומר שהגרלה תעכב בשלב זה של הסוגיה היא שהיא מוגדרת כ'חוקה', ולכן הסדר בו היא נעשית משמעותי, וכמובן שגם ההגרלה עצמה מעכבת. במידה וההגרלה אינה מוגדרת כ'חוקה', אין כל סיבה להניח שהיא תעכב[4].

נראה שכך ביארו תוספות את דברי הגמרא בראשית הסוגיה. לפי הלישנא השנייה, הסוברת שהאמוראים נחלקו בשיטת ר' יהודה, מתבקש היה לומר שלכולי עלמא ההגרלה אינה מוגדרת כ'חוקה', כיוון שהיא נעשית בחוץ, אלא שר' ינאי סובר שכפילות האזכור בפסוק מלמדת שההגרלה מעכבת אף שאינה 'חוקה'. אולם תוספות כותבים:

ומאן דאמר לא מעכבת סבירא ליה כיון דלא כתב צווי אף על גב דתנא ביה קרא לא מעכבא, מידי דהוה אבלילה דתנן אם לא בלל כשר אף על גב דכמה זימנין כתיב בלילה בלילה, אלא כיון דלא כתיב בלשון צווי לא מעכבא. ולמאן דאמר מעכבא לא דמי לבלילה, דשאני הכא דאהני חוקה קצת, כיון דמחוקה גמרינן לעיכובא לשאר מילי שבפרשה גמרינן נמי מינה להגרלה כיון דתנא בה קרא כל דהו. [תוספות לט: ד"ה דתנא]

תוספות סוברים שלפי ר' ינאי, כפילות האזכור בפסוק מלמדת שההגרלה היא חלק ממערכת ה'חוקה', וזוהי הסיבה שההגרלה מעכבת לשיטת ר' יהודה. יוצא, שלפי שתי הלישנות ההצדקה האפשרית היחידה לומר שהגרלה מעכבת היא משום שהיא חלק ממערכת ה'חוקה'. אם מבינים שההגרלה אינה מהווה חלק מה'חוקה', אין כל סיבה להניח שהיא תעכב.

כאמור, במהלך הסוגיה מתברר שקיימת אפשרות אחרת להבנת שיטת ר' ינאי, הסובר שאף לפי ר' יהודה ההגרלה מעכבת. הגמרא מצטטת ברייתא התומכת בעמדה זו:

'ועשהו חטאת' – הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. [יומא מ:]

משמעות דברי הברייתא היא, שישנה דרישה שהגורל ייקבע את מעמד השעיר כשעיר חטאת לה', ולא הכהן הגדול. לכן, אף שההגרלה אינה מוגדרת כ'חוקה', היא מעכבת משום שהתורה הקפידה על כך שהגורל הוא זה שייקבע את מעמד השעירים.

יוצא אפוא, שקיימות שתי דרכים עקרוניות להבנת המחלוקת בשאלה האם הגרלה מעכבת. לפי האפשרות הראשונה, השאלה האם הגרלה מעכבת תלויה בשאלה האם ההגרלה היא חלק מה'חוקה'. לפי האפשרות השנייה, ההגרלה אינה חלק מה'חוקה', והשאלה היא האם התורה הקפידה על כך שמעמד השעיר ייקבע על פי הגורל בלבד. נראה שבין שתי הדרכים הללו להבנת המחלוקת, קיימת נפקא מינה מעשית.

החזון איש התלבט בשאלה, מה הדין במקרה בו הכהן הקדיש את השעירים לה' ולעזאזל ללא הגרלה למאן דאמר הגרלה מעכבת:

יש לעיין אם העיכוב הוא מחמת חסרון מצות הגרלה אבל השעירים נתפשו בשם, וא"כ אינם ראוים עוד להגרלה ויביא אחרין, או דלמא דקריאת שם לא עשתה ולא כלום ויוכל להגריל עליהם עתה. [חזון איש או"ח קכו כה]

האפשרות הראשונה שהחזון איש מעלה היא שהקדשת הכהן הגדול אכן תקבע את מעמדם של השעירים, אך משום שהגרלה מעכבת, לא ניתן יהיה להשתמש בשעירים אלו, והכהן הגדול יאלץ לקחת שעירים נוספים ולערוך את ההגרלה עליהם. לפי האפשרות השנייה, הקביעה שהגרלה מעכבת מורה שאין כל משמעות להקדשת הכהן. ולכן, במידה והכהן יקדיש את השעירים, לא ייקבע שמם כלל, ויהיה ניתן לערוך את ההגרלה על אותם שעירים[5].

נראה שקיימת התלבטות מקבילה אף למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת. מה יהיה הדין במקרה שלאחר שקבעה ההגרלה את זהות השעירים, הכהן הגדול רוצה לשנות את זהותם? בתוספתא קיימת התייחסות מפורשת לשאלה זו:

שני שעירי יום הכפורים מצותן בהגריל. לא הגריל עליו אפי' הכי כשרין. הגרלן באהרן אפי' בכהן הדיוט כשרים. שני שעירי יום הכפורים עד שלא הגריל עליהן רשיי לשנותן לדבר אחר, משהגריל עליהן אין רשיי לשנותן לדבר אחר. [תוספתא פ"ג ה"י]

מחד, בתחילת דברי התוספתא מבואר שהגרלה אינה מעכבת. מאידך, התוספתא מסיימת בכך שלאחר ההגרלה אין הכהן "רשאי לשנותן לדבר אחר".

לעומת זאת, מפשט דברי הגמרא עולה גישה הפוכה:

תא שמע, שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: עלה בשמאל מהו שיחזור לימין? אמר להן: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות. טעמא דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות, הא לאו הכי מהדרינן ליה, והא אמרת הגרלה מעכבא, וכיון דקבעתיה שמאל היכי מהדרינן ליה? [יומא מ:]

על פי הבנת הגמרא את התוספתא עולה שהסיבה שהכהן לא רשאי לשנות את זהות השעירים לאחר ההגרלה היא רק משום "אל תתנו מקום לצדוקים לרדות". אך מעיקר הדין, למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת, רשאי הכהן לשנות את מעמד השעירים אף לאחר שנעשתה הגרלה[6]. נראה שלפי דברי הגמרא, למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת, הכהן הגדול הוא זה שקובע בפועל את זהותם של השעירים, אלא שמצווה לכתחילה שקביעה זו תיעשה על פי מה שעלה בגורל.

נראה ששתי השאלות שהעלנו ביחס לגדר דין 'הגרלה מעכבת', תלויות בשני האופנים להבנת המחלוקת בדין זה. אם מבינים שהמחלוקת בשאלה האם הגרלה מעכבת תלויה בשאלה האם ההגרלה היא חלק מה'חוקה', מסתבר שבין האמוראים קיימת תמימות דעים בנוגע למעמד החלויות. בין למאן דאמר הגרלה מעכבת, ובין למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת, גם הגורל וגם הכהן יכולים לקבוע את מעמד השעירים. המחלוקת בין האמוראים היא בשאלה האם יש הדרישה לכך שהשעירים שמהווים חלק מעבודת היום יהיו השעירים שקבע את מעמדם הגורל. אם ההגרלה הינה חלק מ'החוקה', היא חייבת להיות חלק מסדר עבודת היום. ואילו אם ההגרלה אינה חלק מה'חוקה', ניתן להשלים את מעמד קידוש השעירים גם בלעדיה.

ברם, אם מבינים כפי האפשרות השנייה, נראה שהמחלוקת נוגעת גם בשאלה בידי מי היכולת הבלעדית לקבוע את מעמד השעירים. למאן דאמר הגרלה מעכבת, למעשה, לכהן הגדול אין כל אפשרות לקבוע את מעמד השעירים. ולכן, אפילו אם הכהן עבר והקדיש את השעירים לה' ולעזאזל, אין בדבריו ממש, וניתן לחזור ולבצע את ההגרלה על אותם שעירים. מאן דאמר הגרלה אינה מעכבת סובר שגם אם הכהן ביצע את ההגרלה, בידו לשנות את זהות השעירים על פי רצונו. שכן לפי עמדה זו, דין 'ועשהו חטאת' מתייחס לכהן ולקריאת השם ולא לגורל.

נראה שניתן, אם כי אין בכך הכרח גמור, לחבר בין הדיון שערכנו בשיעור הנוכחי, ובין הדיון בו עסקנו בשיעור הקודם. ייתכן ששאלת מטרתה של ההגרלה, הקדשה או בירור גרידא, תלויה בשאלה איך מבינים את המחלוקת בדין 'הגרלה מעכבת'. לפי האפשרות הראשונה בהבנת המחלוקת, אם הגרלה היא חלק מה'חוקה' משום שהיא מוגדרת כעבודה וממילא מעכבת, ייתכן שאין לראות בה מעשה מקדש. זאת על פי דברי המאירי שראינו בשיעור הקודם שכותב בנוגע להגרלה שהיא "פסולה בכל אדם אף על פי שאינה עבודה גמורה, שהרי אינה אלא כעין הקדש". משמע מדבריו, שהאפשרות לראות בהגרלה מעשה מקדשת מבוססת על כך שהיא אינה עבודה, שכן פעולה מוגדרת כעבודה רק על דבר הקדוש בקדושתו השלמה. לעומת זאת, אם הגרלה אינה עבודה, וממילא אינה מוגדרת כחלק מה'חוקה' ואינה מעכבת, ניתן לומר שמעשה ההגרלה הוא מעשה מקדש.

לפי האפשרות השנייה בהבנת המחלוקת, אם מבינים שהגרלה אינה מעכבת, מסתבר שמטרת הגורל היא לברר מהו ייעודו של כל שעיר, אך ההקדשה נעשית על ידי הכהן עצמו. לעומת זאת, אם הגרלה מעכבת, מסתבר שאופי ההגרלה הוא שההגרלה גם מקדשת את השעירים, ומשמעות הכרזת הכהן היא מעין אשרור והכרה בקדושת השעירים שנקבעה על פי הגורלות[7].

בשולי הדברים, נציין לפסיקת הרמב"ם בסוגייתנו:

ונותן שני הגורלות על שניהם, של ימין על ימין ושל שמאל על של שמאל, ואם לא נתן לא עיכב אלא שחיסר מצוה, שההנחה מצוה שאינה מעכבת וההגרלה מעכבת אף על פי שאינה עבודה, לפיכך ההנחה כשירה בזר והעליית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר.

[רמב"ם עבודת יום הכיפורים פ"ג ה"ג]

הרמב"ם פוסק שהגרלה מעכבת על אף שאינה עבודה, וכשיטת ר' ינאי בשיטת ר' יהודה בסוגייתנו. הרמב"ם מוסיף שמשום שההגרלה מעכבת – היא פסולה בזר[8]. הלחם משנה על אתר התקשה במסקנה זו של הרמב"ם:

וקשה דבפרק טרף בקלפי אמרו בגמרא דשחיטת פרו לרב כשרה בזר, והקשה: הא כתיב אהרן וחוקה, ותירצו: שחיטה לאו עבודה היא. משמע דלדידן דקי"ל דשחיטת פרו כשרה בזר, וכדכתב רבינו ז"ל בריש פ"א מה' פסולי המוקדשין, אית לן לומר דאע"ג דשחיטה מעכבא כיון דלאו עבודה היא כשרה בזר, הכי נמי בהגרלה, כיון שכתב רבינו ז"ל דלאו עבודה היא אף על גב דמעכבא ליתכשרה בזר. [לחם משנה שם ד"ה והעליית]

הלחם משנה מוכיח מדברי הגמרא לגבי שחיטה בזר שהקריטריון הקובע האם פעולה מסוימת כשרה בזר הוא האם הפעולה מוגדרת כעבודה, ולא האם היא מעכבת. שכן שחיטה אמנם אינה מוגדרת כעבודה, ולכן היא כשרה בזר, וזאת אף על פי שהיא בוודאי מעכבת.

המקדש דוד מיישב את קושיית הלחם משנה, על פי האופן שביארנו לעיל את השיטה שהגרלה אינה מעכבת:

ונראה טעמו של הרמב"ם ז"ל, דזה דבהגרלה בעינן כהן גדול איכא תרתי, ולבד מדין עבודה דצריכה כהן גדול, רק כיון דעל ידי ההגרלה נקבעין השעירים איזה לשם ואיזה לעזאזל וקביעות השעירים תלוי בכהן גדול דכתיב 'ונתן אהרן על שני השעירים גורלות' ואחר אינו בעלים לקבוע אותן, ואם בא זר וקבע אותן איזה לשם ואיזה לעזאזל ודאי לא מהני, דאיזה כח יש לו לעשות הקביעות, מיהו אי הגרלה אינה מעכבת והשעירים נקבעים על ידי קריאת שם שהכהן גדול אומר לה' חטאת, דאף במקום שמגריל למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת אין הקביעות נעשה ע"י ההגרלה כי אם על ידי קריאת שם... אם כן אי היתה הגרלה אינה מעכבת ואינה רק למצוה היתה כשרה בזר כיון דלאו עבודה היא, והקביעות נעשה על ידי כהן גדול במה שקורא את השם, אבל כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דהגרלה מעכבת והקביעות נעשית ע"י ההגרלה, אם כן אף על גב דלאו עבודה היא פסולה בזר, דאין כח לזר לעשות הקביעות על השעירים. [מקדש דוד קדשים כד ג]

המקדש דוד סובר שבין למאן דאמר הגרלה מעכבת, ובין למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת, הכהן צריך להיות זה שגורם לקביעת מעמדם של השעירים. אלא שלמאן דאמר הגרלה מעכבת, הכהן נדרש לקבוע את מעמד השעירים על ידי ההגרלה, ואילו למאן דאמר הגרלה אינה מעכבת, קביעת מעמד השעירים נעשית על ידי הכרזת הכהן הגדול, וזאת גם כאשר ההגרלה מתבצעת. לכן, אם הגרלה מעכבת, נמצא שהגורלות הם אלו שקובעים את מעמד השעירים, ובכדי לקיים את הדרישה העקרונית לפיה הכהן הגדול מעורב בקביעת מעמד השעירים, ההגרלה חייבת להיעשות על ידו והיא פסולה בזר. ברם, אם הגרלה אינה מעכבת, יוצא שהכהן קובע את מעמד השעירים בהכרזתו, ולכן, גם אם יבצע את ההגרלה זר, אין בכך פגיעה בעיקרון שהכהן הגדול הוא זה שצריך להיות מעורב בקביעת מעמדם של השעירים[9].