אחת החלוקות המרכזיות של הקרבנות השונים היא לקרבנות יחיד וקרבנות ציבור, ולחלוקה זו השלכות הלכתיות שונות[1]. את רוב הקרבנות קל לסווג תחת הגדרות אלו, אך דווקא סיווג קרבן פסח אינו חד משמעי. מחד, קרבן פסח הוא חובה המוטלת על כל יחיד, והקרבן מובא מממונו של כל אחד. מאידך, הקרבת קרבן פסח נעשית באופן פומבי וציבורי:

הפסח נשחט בשלש כתות, שנאמר: 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל' - קהל ועדה וישראל. נכנסה כת הראשונה, נתמלאת העזרה, נעלו דלתות העזרה, תקעו הריעו ותקעו... יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שנייה, יצתה שנייה נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. קראו את ההלל. [משנה פסחים סד.]

מההלכה שהפסח נשחט בשלוש כתות נראה כי הפסח הוא בעל אופי ציבורי[2]. וכן נראה מההלכה שתוקעים בשעת שחיטת הפסח, דבר הנעשה בקרבנות ציבור בלבד[3]. ואם כן, שאלת הגדרתו של קרבן פסח, כקרבן יחיד או כקרבן ציבור, טעונה ליבון[4].

במשנה בתמורה נאמר:

יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות היחיד, שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה, וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה. אמר רבי מאיר: והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה, אלא שזמנן קבוע. [משנה תמורה יד.]

מפשטות דברי המשנה עולה מחלוקת תנאים מהו הקריטריון לדחיית שבת וטומאה: לפי תנא קמא – הקריטריון הוא קרבן ציבור, ואילו לפי רבי מאיר – הקריטריון הוא קרבן שזמנו קבוע.

דברי המשנה מובאים ביתר פירוט בתוספתא, ושם מובא כי רבי יעקב – ההולך בשיטת רבי מאיר שבמשנה – מוכיח מקרבן פסח שהקריטריון אינו קרבן ציבור, שכן קרבן פסח דוחה שבת וטומאה על אף שהוא קרבן יחיד:

קרבנות ציבור דוחה את השבת ואת הטומאה, קרבנות יחיד אינם דוחים לא השבת ולא הטומאה, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי יעקב: מצינו בחביתי כהן משיח ופר יום הכפורים והפסחשהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה. [תוספתא תמורה פ"א ה"ז]

בדברי רבי יעקב מבואר כי קרבן פסח הוא קרבן יחיד. מהשיטה החולקת, הסוברת כי קרבן ציבור הוא הדוחה את השבת ואת הטומאה, ניתן להסיק כי פסח הוא קרבן ציבור.

הגדרה זו משתמעת מדברי התוספתא[5]:

פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שאלו את הלל הזקן: פסח מהו שידחה את השבת? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, הרבה משלוש מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת. חברו עליו כל העזרה, אמר להם: תמיד קרבן ציבור ופסח קרבן ציבור, מה תמיד קרבן ציבור ודוחה את השבת אף פסח קרבן ציבור דוחה את השבת. דבר אחר, נאמר בתמיד 'מועדו' ונאמר בפסח 'מועדו', מה תמיד שנאמר בו 'מועדו' דוחה את השבת, אף פסח שנאמר בו 'מועדו' דוחה את השבת. [תוספתא פסחים פ"ד הי"א]

נמצא אם כן, כי שאלתנו שנויה במחלוקת התנאים: יש המגדירים את הפסח כקרבן יחיד, ויש המגדירים אותו כקרבן ציבור.

לעומת דברים אלו, מדברי הגמ' ביומא [נ.] משתמע כי רבי יעקב ורבי מאיר אינם באים לחלוק על תנא קמא, אלא לדייק את דבריו[6]. וכן כותב הרמב"ם:

והטעם שאמר ר' מאיר טעם נכון כללי ואין חולק בכך. [פירוש המשנה תמורה פ"ב מ"א]

לפי זה, אין חולק על כך שהפסח הוא קרבן יחיד.

ואכן, הגמ' בפסחים מצטטת את תשובתו של הלל, המובאת בתוספתא דלעיל, תוך השמטת האמירה שבדומה לתמיד גם הפסח הוא קרבן ציבור:

אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת, והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם: נאמר 'מועדו' בפסח ונאמר 'מועדו' בתמיד, מה 'מועדו' האמור בתמיד דוחה את השבת, אף 'מועדו' האמור בפסח דוחה את השבת. [פסחים סו.]

השמטה זו תואמת את העולה מדברי הגמ' ביומא, כי לכולי עלמא פסח הוא קרבן יחיד.

מן האמור עולה, כי מהמקורות השונים עולה מחלוקת בעניין זה, האם הפסח הוא קרבן יחיד או קרבן ציבור.

כפי שפתחנו בתחילת דברינו, בכל אחת מהתפיסות יש קושי. אם פסח הוא קרבן ציבור, יש לבאר את ההבדל בינו לשאר קרבנות ציבור: בכל קרבנות הציבור יש קרבן אחד הבא משל ציבור, ואילו בפסח כל יחיד מביא קרבן נפרד מממונו, ואם כן כיצד ניתן לראות את הפסח כקרבן ציבור? לעומת זאת, אם פסח הוא קרבן יחיד, יש לבאר את אופן שחיטתו הציבורית.

לפי השיטה שהפסח הוא קרבן ציבור, נראה לבאר את החילוק בינו לשאר קרבנות הציבור על פי דברי הספורנו, המבאר כי שאלת הבן "מה העבודה הזאת לכם" היא, בין היתר, מחמת תמיהה זו:

ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות ציבור. [ספורנו שמות יב, כו]

הספורנו מוסיף ומבאר כי תשובתו של האב לבנו, "זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל", באה לתת מענה לתמיהה זו:

והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל. [שם, כז]

מדבריו עולה כי פסח ביסודו הוא קרבן ציבור, ואף על פי כן, הואיל והנס נעשה לכל אחד, כל יחיד צריך להקריב קרבן בפני עצמו.

לשיטה שהפסח הוא קרבן יחיד, נראה לחלק בין זהותו של הפסח לבין אופן הקרבתו. חיוב קרבן פסח מוטל על כל יחיד ויחיד, ולכן הפסח הוא קרבן יחיד, אך יש להביאו במסגרת ציבורית: הפסח צריך לבוא "בכינופיא"[7], בשעה אחת בה כל ישראל מביאים את הפסח. מסתבר והדבר נובע מהגדרתו של הפסח כזבח הברית: הברית אינה בין ה' לבין כל יחיד ויחיד, אלא בין ה' לבין עם ישראל, וחובה על כל אחד להיכלל בברית לאומית-ציבורית זו באמצעות הפסח[8]. בשל כך, אמנם כל קרבן פסח הוא קרבן יחיד, אך לפסח ביסודו יש אופי ציבורי מובהק[9].

עד כה הובאו שתי תפיסות מנוגדות בשאלה זו. בשולי הדברים נעיר, כי לרבי מנחם זמבא הצעה מחודשת בעניין זה. לדבריו, מצות קרבן פסח היא בעלת אופי כפול – היא גם מצות הציבור וגם מצוה המוטלת על כל יחיד:

דכמו דיש חובת ציבור בתמידין ומוספין, והיינו שכל הציבור ביחד מביאין קרבן אחד, כן יש חובת ציבור בפסח שכל הציבור יביאו פסח. ועוד יש בפסח יתר על זה חובת כל יחיד כדי שיקיים האכילה, ומכל מקום לא מצינו שיהיה חיוב להביא פסח אחד לכל הציבור ביחד לבד הפסחים שמביאין כל אחד ואחד, משום דכיון דפסח אתיא בכנופיא והוי כמו קרבן ציבור... יוצאין הציבור בזה. [שו"ת זרע אברהם סי' ד]

לדבריו, בנוסף למצוה המוטלת על כל יחיד להקריב פסח, הפסח מהווה גם חובת הציבור.

***

בשיעור זה אנו חותמים את העיסוק ביסודותיו של קרבן פסח. כעת נסכם בקצרה את עיקרי שיעורינו עד כה.

בשיעור הראשון עמדנו על טיבו של פסח מצרים, וראינו את השיטות השונות האם הוא נחשב לקרבן. בשיעור השני ראינו כי פסח דורות נחשב לקרבן, ודנו ביחס בינו לשאר הקרבנות: האם הוא סוג קרבן עצמאי, קרבן שלמים שיש לו דינים ייחודים כפסח או קרבן שעיקרו אכילה. בשיעור השלישי דנו במהותו של הפסח על פי פרשיית "החודש הזה לכם" ופרשיית "זאת חוקת הפסח", ועמדנו על הקשר ההדוק בין שתי הגדרותיו של הפסח: זבח הברית והגנה והצלה מן המשחית. בשיעור הרביעי עסקנו בפסח כפי שמתואר בפרשת ראה, עמדנו על היחס בין פרשייה זו לפסח שבפרשת בא, והעמקנו בשיטות השונות במהותה של חגיגת ארבעה עשר. בשיעור החמישי דנו בפסח שני, וראינו את שתי הדרכים בהבנתו: או כחידוש מיוחד שניתן להקריב את הפסח גם שלא במועדו, או כנובע מכך שהפסח במהותו אינו קרבן המועד אלא זבח הברית, ולכן הוא שייך גם שלא במועדו. ביארנו לפי שתי דרכים אלו את חילוקי הדינים בין פסח ראשון לפסח שני. בשיעורנו זה הצגנו את השיטות השונות בהבנת טיבו של הפסח: האם הוא קרבן יחיד או קרבן ציבור.

בעזרת ה' בשיעור הבא נתחיל לעסוק באופן שיטתי בסדר עבודת הפסח. בשיעור הבא נעסוק במינוי על הפסח.