מצוה ה:"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו, יג)

·תוכן המצווה

oהרמב"ם(ספר המצוות עשה ד) מגדיר את מצוות יראת ה' כהרגשה תמידית של פחד ה' ויראת עונשו:

והמצוה הרביעית היא שציוונו להאמין יראתו יתעלה ולהיפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי, אבל נירא ביאת עונשו בכל עת.

oהסמ"ק (מצווה ד) מגדיר שהמצווה היא לירא מלחטוא:

לירא פירושו, שיש לו לירא שלא יעבור על דעת קונו ומה שציוהו.

·יסוד המחלוקת: במה מתמקדת מצוות היראה?

oלפי הרמב"ם,הדגש הוא על המצב הנפשי של האדם – תחושת יראה כלפי ה' שנובעת מתוך מודעות מתמדת לנוכחותו, ומתוך הכרה בגדולתו וביכולתו להעניש.

oלפי הסמ"ק, הדגש הוא על התוצאה המעשית – הימנעות מעבירה. יראת ה' מתבטאת בזהירות שלא לחטוא, ומתמקדת בהקפדה על מצוותיו.

נקודה לעיון – היחס בין היראה לקיום המצוות

הרמב"ם (מורה נבוכים ג, נב) טוען כי יראת ה' היא תכלית קיום המצוות כולן – תחושת נוכחותו ובושה מפניו:

וכבר ביאר יתעלה כי תכלית מעשה המצוות כולן השגת ההתפעלות הזו... כלומר יראתו יתעלה ורוממות מצוותו, אמר: 'אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך'. התבונן היאך ביאר לך כי המטרה בכל דברי התורה הזאת תכלית אחת, והיא 'ליראה את השם' וגו'.

ספר החינוך (מצוה תלב) לעומתו כי תכלית היראה היא הרחקת האדם מן החטא:

שורש המצוה ביראת ה' נגלה לכל רואי השמש, כי השמירה הגדולה מן החטא הוא יראת עונשו.

על פי דרכו מחדש ספר החינוך, שעל אף שהמצווה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ביטול מצווה זו מתקיים כאשר בא לידי האדם דבר עבירה והוא לא נמנע מלעשותו.

להרחבה: בעוד שספר המצוות הרמב"ם מתאר את היראה כ'יראת העונש', בהלכות יסודי התורה (ב, א)הוא מדגיש דווקא את ההכרה בגדלות ה' לעומת קטנות האדם – ללא אזכור של העונש.