רקע

תשעת הדפים הראשונים של מסכת תענית עוסקים בזמני הזכרת גשמים ושאלת גשמים, וענייני אגדה על ירידת גשמים. בסוגיה זו נסכם את העקרונות של דינים אלו.

הסבר הסוגיה

מאימתי מזכירין גבורות גשמים? רבי אליעזר אומר: מיום טוב הראשון של חג. רבי יהושע אומר: מיום טוב האחרון של חג. [משנה ב.]

בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. [שם י.]

נחלקו תנאים [ב.-ב:] מתי מתחילים להזכיר גבורות גשמים. רבי אליעזר אומר מיום טוב ראשון של סוכות, ר' יהודה בן בתירה אומר מיום שני של חג, רבי עקיבא אומר מיום ששי של חג, רבי יהושע בברייתא אומר משעת הנחת לולב[1], רבי יהושע במשנה אומר מיום טוב אחרון של חג ורבי יהודה אומר ממוסף של יום טוב אחרון של חג. בנוסף לדעות מפורשות אלו, מפרש רש"י [ד:ד"ה הא לן, כאן בזמן שבית המקדש קיים] שלדעת רבי יוחנן, בחוץ לארץ שיש להם פירי בדברא ובארץ ישראל בזמן בית המקדש שיש עולי רגלים, מתחילים להזכיר רק בז' במרחשון.

נחלקו תנאים [י.] ממתי שואלים גשמים, רבנן סוברים ששואלים מג' מרחשון ורבן גמליאל סובר ששואלים מז' מרחשון. הגמ' [ד:] מביאה את שיטתו של רבי יוחנן שזמן שאלת גשמים חופף לזמן הזכרת גשמים, ובארץ ישראל בזמן שאין עולי רגלים שואלים גשמים ממוצאי יום טוב אחרון של חג סוכות. כמו כן הגמ' [י.] מביאה ברייתא שחנניה אומר שבגולה שואלים גשמים מיום ששים בתקופת תשרי.

השאלה המרכזית לגבי זמן הזכרת גשמים וזמן שאלת גשמים היא השאלה שהגמ' [ד.-ד:] מעלה אם "שאלה והזכרה חדא מילתא היא" או "שאלה לחוד והזכרה לחוד".

ההבנה הפשוטה היא ששאלה והזכרה שייכות למערכת אחת. בזמן הראוי לגשמים יש להזכיר את גבורתו של הקב"ה ויש לשאול ולבקש שהקב"ה בטובו יוריד לנו גשם החיוני לקיומינו.

הבנה פשוטה זו עולה מהדיון בין רבי יהושע לרבי אליעזר [ב.]: "אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר". רבי יהושע תמה על שיטת רבי אליעזר שבימי החג מזכירים ולא שואלים. הזכרת גשמים ושאלת גשמים, לדעתו של רבי יהושע, היא מערכת אחת, ולכן אין סיבה שיהיה פער בין זמניהם.

ניתן להבין שגם רבי אליעזר מסכים שהזכרת גשמים ושאלת גשמים הם מערכת אחת, שזמניה אמורים להיות חופפים, אך הפער ביניהם, נובע מכורח המציאות. לדעת רבי אליעזר סוכות הוא זמן ירידת גשמים, ומבחינת המציאות הטבעית היינו אמורים בסוכות גם להזכיר גשמים וגם להתפלל ולבקש עליהם. אך כיוון שיש לנו מצות סוכה, ומפאת מצוה זו גשמים בחג הם סימן קללה, אנו דוחים את שאלת הגשמים לאחרי החג.

אולם על הבנה זו קשה מהמשנה האומרת שמתחילים לשאול גשמים בג' מרחשון או בז' במרחשון. מדוע אין מצמידים שאלת הגשמים להזכרתם, ומתחילים לשאול מיד במוצאי יום טוב אחרון?

התשובה לשאלה זו פשוטה, שהרי מפורש בדברי רבן גמליאל ששואלים מז' מרחשון "כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". כך מפורש גם בדברי רבי יוחנן האומר:"התחיל להזכיר מתחיל לשאול", ודחיית שאלת גשמים לז' מרחשון היא מפני עולי רגלים ובחוץ לארץ מפני פירי בדברא.

אולם תשובה זו תלויה בפסיקת ההלכה, ונחלקו בה הראשונים. חכמי ספרד מאמצים את ההבנה ש"שאלה והזכרה חדא מילתא היא". מבחינה עקרונית אמורים להתחיל את שניהם ביחד, ורק סיבות טכניות גורמות לפער ביניהם. כך סובר הר"ן [ב. ד"ה ואיכא], ולכן לדעתו בארץ ישראל בזמן הזה שואלים גשמים ממוצאי שמיני עצרת, וכן בחוץ לארץ במקום שאין להם פירי בדברא. בחוץ לארץ במקום שיש להם פירי בדברא דוחים את שאלת הגשמים לז' במרחשון, הזמן שבו שאלו בארץ ישראל בזמן שהיו עולי רגלים.

גם את פסק הרי"ף מסביר הר"ן באותה דרך. לדעת הרי"ף שואלים בארץ ישראל בז' במרחשון ובגולה ביום הששים בתקופת תשרי. מסביר הר"ן שאף לאחר חורבן הבית המשיכו היושבים בסביבות ירושלים לעלות לרגל, ולכן המשיכו אף לאחר החורבן להזכיר מז' במרחשון, וגם בחוץ לארץ נגררו אחרי ארץ ישראל.

גם הריטב"א [י. ד"ה תניא חנניא אומר] הולך בדרך זו, ולדעתו בארץ ישראל בזמן הזה שואלים גשמים ממוצאי יום טוב אחרון של חג.

לשיטתם בבבל דוחים את שאלת הגשמים ליום ששים בתקופת תשרי, מפני שלפני כן הגשמים מזיקים שם.

מהרמב"ם עולה הבנה אחרת. הרמב"ם [הל' תפילה פ"ב הט"ז] פוסק:"משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים, כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים? בארץ ישראל, אבל בשנער ובסוריא ובמצרים ובמקומות הסמוכות לאלו והדומין להן שואלין את הגשמים ביום ששים אחר תקופת תשרי". הרמב"ם אינו מעלה אפשרות לשאול גשמים לפני ז' במרחשון. גם הרא"ש [סי' ד] אינו מעלה אפשרות כזו.

בפסק הרמב"ם יש דין נוסף, שאין לו מקבילה אצל ראשונים אחרים, והוא הגדרה מדוייקת של המקומות השואלים גשמים ביום ששים לתקופה. בבל, סוריה, מצרים והמקומות הסמוכים להם והדומים להם. משמעות הדבר היא שבארץ ישראל מתחילים לשאול גשמים בז' במרחשון, בארצות שסביבותיה מתחילים לשאול ביום ששים לתקופת תשרי, ועל שאר הארצות אין ברמב"ם התייחסות. את שתיקתו של הרמב"ם יש לפרש על פי דבריו בפירוש המשנה [מ"ג]:"אבל בשאר הארצות הרי תהיה השאלה בזמן הראוי לגשמים באותו המקום". כל ארץ שואלת גשמים לפי צרכיה, ולכן הרמב"ם אינו צריך לכתוב זאת.

הסיבה שלפי הרמב"ם, ואולי גם הרא"ש, מתחילים לשאול בז' מרחשון היא מפני שזה זמן רביעה ראשונה, כמפורש בגמ' [ו.], שהיא תחילת עונת הגשמים. אמנם רבן גמליאל מסביר בפירוש ששואלים בז' במרחשון מפני עולי רגלים, אך ניתן להבין את דברי בשתי דרכים: א. היו אמורים להתחיל לשאול גשמים במוצאי שמיני עצרת ובגלל עולי רגלים דוחים לז' מרחשון [כך פירש רבי יוחנן הסובר שהזכרה ושאלה חדא מילתא היא, וכך פסקו הריטב"א והר"ן]; ב. היו אמורים להתחיל לשאול גשמים בג' במרחשון ובגלל עולי רגלים דוחים מג' מרחשון לז' מרחשון. כמו כן ניתן לפרש שרבן גמליאל פסק לשאול גשמים בז' במרחשון בגלל עולי רגלים, אך אנו פוסקים כמותו ולא מטעמו. אנו פוסקים כרבי יהודה [ו.] שרביעה ראשונה היא בז' במרחשון, ולכן מתחילים לשאול מתאריך זה גם בזמן שיש עולי רגלים וגם בזמן שאין עולי רגלים. רש"י [ו. ד"ה כר' יוסי] אומר כך בפירוש בשם רבו:"נראה לרבי דהכי גרסינן: אמר רב חסדא הלכה כרבי יהודה דאמר בכירה בשבעה במרחשון, ואז מתחילין לשאול"[2].

הרמב"ם מוסיף שסביבות ארץ ישראל אינם שואלים בז' במרחשון אלא ביום ששים בתקופת תשרי. נראה להסביר שדין זה בא להדגיש את ההבדל בין ארץ ישראל לשאר הארצות. ארץ ישראל היא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד", ולכן ישנה חובה להדגיש בה את החיבור בין שאלת הגשמים לבין ירידתם. את שאר הארצות הקב"ה מנהל בדרך הטבע, ולכן הגשמים יורדים עוד לפני שמבקשים אותם.

נראה שזה גם ההסבר לשאלה שהרא"ש מתקשה בה, מדוע המנהג הוא שבני חוץ לארץ שואלים גשמים ביום ששים לתקופת תשרי, והרי יש מקומות שזקוקים לגשמים קודם, ומדוע שלא ישאלו בז' במרחשון כבני ארץ ישראל. אמנם הרא"ש רצה לבטל את המנהג, אך בפועל הוא לא ביטלו, וכך נוהגים עד היום. נראה להסביר שלהדגשת הייחודיות של ארץ ישראל סובר הרמב"ם שסביבות ארץ ישראל שואלים גשמים מהיום הששים בתקופת תשרי. המנהג שמביא הרא"ש הוא להראות את ייחודיותה של ארץ ישראל בכך שבכל הארצות חוץ מהארץ שואלים מהיום הששים בתקופת תשרי. כך בארץ ישראל בלבד מתקיים קשר הדוק בין שאלת גשמים לבין ירידתם, וזו גם הסיבה שבארץ ישראל מתחילים להתענות זמן קצר [עשרה ימים] לאחר תחילת שאלת גשמים.

אולם קשה, מדוע אין מתחילים להזכיר גשמים בז' מרחשון, אם בתאריך זה מתחילה עונת הגשמים, אף הזכרה אמורה להתחיל בזמן זה. התשובה לשאלה זו פשוטה, "שאלה לחוד והזכרה לחוד". הזכרת גשמים היא ריצוי, ושאלת גשמים היא בקשה, ואין קשר ביניהם. הזכרת גשמים הוקדמה לחג הסוכות מפני שבחג נידונים על המים, ולכן זמן הריצוי הוא בחג.

סיכום

נחלקו אמוראים אם הזכרת גשמים ושאלת גשמים שייכות למערכת אחת או שיש נתק מהותי ביניהם, ונחלקו הראשונים בפסיקת ההלכה.

הריטב"א והר"ן סוברים שהן מערכת אחת. זמן הגשמים הוא מיד לאחר חג הסוכות, מזמן זה אמורים להזכיר ולשאול גשמים, ולפעמים דוחים את השאלה מסיבות שונות. הרמב"ם ואולי גם הרא"ש סוברים שהזכרת גשמים ושאלת גשמים אינן קשורות זו לזו. מתחילים להזכיר מהחג - כיוון שבחג נידונים על המים, ושואלים מתחילת עונת הגשמים, שהיא זמן רביעה ראשונה.

נסכם בטבלה ממתי מזכירים גשמים וממתי שואלים גשמים[3]: