רקע
חובה להזכיר גשמים בימות הגשמים, ואין להזכירם בימות החמה. הגמ' דנה בדין המזכיר בימות החמה והשוכח להזכיר בימות הגשמים. הגמ' אינה עוסקת בכל המקרים האפשריים, והראשונים משלימים את התמונה, על פי דיוק מדברי הגמ', ועל פי הירושלמי.
הסבר הסוגיה
אמר רבי חנינא: הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. [גמ' ג:]
החיוב להזכיר בתפילה גבורות גשמים מובא במסכת ברכות [לג.]. המשנה אומרת:"מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים", והגמ' מביאה ברייתא המוסיפה שהזכרה זו מעכבת:"טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים... מחזירין אותו".
הגמ' בברכות אינה מגדירה מתי אומרים גבורות גשמים, וזאת למדנו מהמשנה הראשונה במסכתינו: "רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר". במשנה זו מפורש שאומרים גבורות גשמים בחורף, ובקיץ אין אומרים. כמו כן משמע שבקיץ אין אומרים כלום.
הגמ' בתענית מרחיבה בדין זה בברייתא ובמימרא. הברייתא [ג.] אומרת:"בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר". הגמ' [ג:] אומרת:"אמר רבי חנינא: הלכך, בימות החמה, אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו. בימות הגשמים, לא אמר משיב הרוח - אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו. ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל - אין מחזירין אותו".
את דברי הברייתא ניתן להבין בשתי דרכים: א. הברייתא עוסקת בימות החמה, ואומרת שאין חיוב להזכיר טל ורוח בימות החמה, אך אם רוצה יכול להזכיר; ב. הברייתא עוסקת בימות הגשמים, וקובעת שאין חיוב להזכיר טל ורוחות בימות הגשמים, אך אם רוצה יכול להזכירם. לפי הדרך השנייה, הברייתא אינה עוסקת בימות החמה מפני שבימים אלו לא אמורים להזכיר דבר[1].
גם רבי חנינא אינו מתייחס לחיוב הזכרה בימות החמה, והוא עוסק רק בטעות בימות הגשמים ובימות החמה. לדעתו, חובה להזכיר גשם בימות הגשמים, ואסור להזכירו בימות החמה, אין חיוב להזכיר רוחות בימות הגשמים, ואין מחזירים את המזכירן בימות החמה.
מהירושלמי עולה שאמורים להזכיר טל בימות החמה. הירושלמי [פ"א ה"ב] מסביר שמתחילים לומר גבורות גשמים בתפילת מוסף של שמיני עצרת "כדי שיצאו המועדות בטל", אם אין מזכירים טל, אין משמעות לדברי הירושלמי. בנוסף לכך הירושלמי אומר:"רבי זעירה בשם ר' חנינה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והא תני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר אם רצה להזכיר מזכיר. לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל". הירושלמי קורא לימות החמה "עומד בטל", זאת אומרת שבימות החמה מזכירים טל[2].
טעות בהזכרת גבורת הקב"ה נידונת גם בבבלי וגם בירושלמי ועולות ההלכות הבאות:
א. המתפלל ואינו מזכיר גשם בימות הגשמים - חוזר [מפורש בבבלי:"לא אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו" ומדוייק מדברי הירושלמי:"היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו", משמע שאם לא אמר כלום מחזירים אותו].
ב. המתפלל ואינו מזכיר גשם בימות הגשמים אך מזכיר טל - אינו חוזר [מפורש בירושלמי: "היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו", ולא נידון בבבלי].
ג. המתפלל ואינו מזכיר כלום בימות החמה - אינו חוזר [מפורש בברייתא המובאת גם בבבלי וגם בירושלמי:"בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר"].
ד. המתפלל ומזכיר גשם בימות החמה - חוזר [מפורש בדברי רבי חנינא גם בבבלי:"בימות החמה... אמר מוריד הגשם - מחזירין אותו", וגם בירושלמי: "היה עומד... בטל והזכיר של גשם -מחזירין אותו"]. הרמב"ן [מובא בר"ן א. ד"ה ירושלמי] מעלה אפשרות להבין שהאומר טל וגשם בימות החמה אינו חוזר, ורק כשמזכיר גשם ואינו מזכיר גם טל - חוזר.
לגבי ההלכה השניה, מזכיר טל בימות הגשמים, יש מחלוקת בין הראשונים בפסיקת ההלכה. הרי"ף [א.-א:] והרמב"ם [הל' תפילה פ"י ה"ח] הביאו את דברי הירושלמי ופסקו כך להלכה. לדבריהם צריך לומר שכיוון שלא מפורש בבבלי להיפך, פוסקים כמפורש בירושלמי. הראב"ד [שיטת הראב"ד מובאת בריטב"א (ד"ה אמר רבי חנינא) ובר"ן (ד"ה היה). מהר"ן משמע שלמעשה הראב"ד פוסק כדברי הרי"ף] פוסק כפשטות הבבלי, שמחזירים מי שאינו אומר "מוריד הגשם" בימות הגשמים, אפילו כשאומר "מוריד הטל".
שיטת הראב"ד ברורה, חובה להזכיר גבורתו של הקב"ה, ולכן חובה להזכיר "מוריד הגשם" בימות הגשמים. כדי לבאר את שיטת הרי"ף והרמב"ם יש להסביר שיסוד חיוב הזכרת גשמים הוא להזכיר את גבורותיו של הבורא כפי שמתגלות בעולמנו. הורדת טל היא מציאות תמידית, ולכן אינה נתפסת מבחינתנו כגבורתו של הקב"ה. הורדת גשם אינה מציאות תמידית, ובה אנו חשים את גבורתו של הקב"ה. לפיכך, חכמים חייבו לחזור ולהתפלל כששוכחים להזכיר "מוריד הגשם" בימות הגשמים, ולא חייבו לחזור ולהתפלל כששוכחים להזכיר "מוריד הטל" בימות החמה. האומר "מוריד הטל" בחורף מציין שהקב"ה שולט במזג האויר, ולכן, למרות שלא אמר "מוריד הגשם", אין מחזירים אותו. האומר "מוריד הגשם" בקיץ, הרי הוא מציין תופעה של קללה. גבורתו של הקב"ה שהוא עוזר ומסייע לבני האדם, ולא מזיק להם, ולכן מחזירים אותו.
בירושלמי [פ"א ה"א] נאמר שכשם שהשוכח שאלת גשמים בברכת השנים יכול להשלימה בשומע תפילה כך השוכח הזכרת גשמים בברכת גבורות ה' יכול להשלימה בשומע תפילה: "מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה אזכרה שהיא מריוח לא כל שכן". הרי"ף [א:] מדייק מהגמ' בברכות [כט.], שלא ניתן להשלים הזכרת גשמים בשומע תפילה. ניתן להסביר באחת משתי דרכים מדוע לא ניתן להשלים הזכרת גשמים בשומע תפילה: א. ברכת שומע תפילה אינה מתאימה לאמירת גבורות גשמים. ברכת שומע תפילה היא ברכת בקשה, וניתן לומר בה בקשות, ולא דברי שבח; ב. הזכרת גשמים חיונית לברכת גבורות ה'. ברכת גבורות ה' עוסקת בגבורותיו של הבורא: מכלכל חיים בחסד, רופא חולים, מתיר אסורים וזוקף כפופים. שתיים מהגבורות הללו חיוניות ומעכבות את הברכה, הזכרת גשמים ותחית המתים. המשמיט תחיית המתים מהחתימה אינו יוצא ידי חובתו. כמו כן, המשמיט הזכרת גשמים מהברכה אינו יוצא ידי חובתו, וחייב לחזור ולברך ברכה זו, למרות שמשלים הזכרת גשמים במקום אחר.
את החיוב להזכיר בתפילה גבורות גשמים ניתן להבין באחת משתי דרכים:
א. חיוב הזכרה - חכמים תיקנו להזכיר בתפילה מאורעות הזמן, כשם שמזכירים שבת, מועד, ראש חודש וכדומה, כך מזכירים בימות הגשמים "מוריד הגשם".
ב. הגדרת הברכה - הברכה שניה של התפילה עוסקת בגבורות ה', גבורת הורדת גשמים היא גבורה בסיסית, שהזכרתה מעכבת את הברכה.
נפקא מינה בין שתי הדרכים הללו, האם השוכח יכול לשמוע את כל חזרת הש"ץ, ולצאת ידי חובת אמירת "מוריד הגשם". לפי הדרך הראשונה, השוכח יכול לשמוע משליח ציבור, כשם שהשוכח יעלה ויבוא יכול לשמוע משליח ציבור [שו"ע סי' קכד סע' י]. לפי הדרך השניה השוכח חייב לחזור ולהתפלל בעצמו, כשם שמחסיר ברכה חייב לחזור ולהתפלל בעצמו ואינו רשאי לשמוע את הברכה משליח ציבור [תוס' ברכות כט: ד"ה טעה]. האחרונים נחלקו בדין זה [עיין שערי תשובה סי' קיד סק"ח, ומשנה ברורה סי' קכד סקל"ט].
ניתן לדייק מהרמב"ם שהוא מאמץ את הדרך השניה. הרמב"ם מפרט את התוספות השונות בתפילה בפרק ב' מהלכות תפילה, והוא נוקט בשתי לשונות:"אומר" ו"מוסיף". לדוגמא, לגבי ראש חודש פוסק הרמב"ם [ה"י]: "בראשי חדשים ובחולו של מועד... אומר בעבודה...יעלה ויבוא". לגבי חנוכה ופורים פוסק הרמב"ם [הי"ג]: "בחנוכה ופורים מוסיפין בהודיה על הניסים". אמירה מאפיינת דבר שהוא חלק מהתפילה, והוספה מיועדת לחיוב הזכרת המאורע. לגבי גבורות גשמים נוקט הרמב"ם [הט"ז] בלשון אומר:"כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם, ובימות החמה מוריד הטל". זאת אומרת שלדעתו הזכרה זו היא חלק מהברכה, ולא ניתן לצאת ידי חובה בשמיעה משליח ציבור.
סיכום
חובה להזכיר גבורות גשמים בימות הגשמים, והטועה ואינו מזכיר חייב לחזור ולהזכיר. מפשטות המשניות במסכת ברכות ובמסכת תענית משמע שבקיץ אין חיוב להזכיר. גם בגמ' אין עדות ברורה לחיוב להזכיר בקיץ, אך מהירושלמי עולה שבקיץ יש להזכיר "מוריד הטל".
הטועה בחורף ואינו מזכיר לא גשם ולא טל - חוזר, ונחלקו הראשונים אם האומר "מוריד הטל" בחורף חוזר. הטועה בקיץ ואינו אומר "מוריד הטל"אינו חוזר, ואם אמר "מוריד הגשם"חוזר. הרמב"ן סובר שאם אמר מוריד הגשם ומוריד הטל אינו חוזר.
ניתן להבין שאמירת גבורות גשמים היא חיוב הזכרה, וניתן להבין שהיא חלק מנוסח הברכה. הנפקא מינה היא אם השוכח גבורות גשמים יכול לצאת ידי חובתו בשמיעה משליח ציבור. אם גבורות גשמים הן חלק מהברכה, דינו כאדם ששכח ברכה, ואינו יכול לצאת ידי חובה בשמיעה משליח ציבור. אם גבורות גשמים הן חיוב הזכרה, יכול להיות שניתן לצאת ידי חובה בשמיעה משליח ציבור.
הלכה
השו"ע [סי' קיד סע' ג-ה] פוסק כמפורש בגמ', שהזכרת גשם בימות הגשמים מעכבת, והזכרת טל בימות החמה אינה מעכבת. הרמ"א פוסק שאין מזכירים טל בימות החמה.
השו"ע פוסק כרי"ף וכרמב"ם, שהמזכיר "מוריד הטל" בימות הגשמים אינו חוזר, והמזכיר טל וגשמים בימות החמה חוזר.
[1] הר"ן [א. ד"ה גמ'] מפרש שלא חייבו חכמים להזכיר טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים. הוא מביא שתי דרכים להסבר הדין"אם בא להזכיר מזכיר": א. אם רוצה להזכירם שלא בזמנם רשאי; ב. ראוי להזכירם בזמנם והמזכירם זכור לטוב. הר"ן מאמץ את הדרך השניה מפני שזה תואם את המנהג להזכיר רוחות בימות הגשמים ולשאול טלגם בימות החמה וגם בימות הגשמים.
[2] הר"ן [א. ד"ה וצריך] שואל על מנהגנו להזכיר טל בקיץ בלבד ולשאול בחורף ובקיץ, להזכיר רוחות בחורף בלבד ולא לשאול כלל, ולא להזכיר ולא לשאול על העבים לא בקיץ ולא בחורף, והרי בגמ' טל, רוחות ועבים מובאים בחדא מחתא. מדוע אם כן מנהגנו לחלק ביניהם? מסביר הר"ן שטל מועיל גם בימות הגשמים וגם בימות החמה ולכן שואלים עליו בשניהם. התועלת ברוחות היא רק בחורף, ולכן מזכירים אותן בחורף בלבד, ואין שואלים עליהם בחורף כדי להדגיש שהגשם הוא העיקר. מטעם זה גם אין מזכירים טל בחורף, כדי להדגיש שהעיקר הוא הגשם. עבים אין מזכירים ושואלים כלל מפני שאין תועלתם ניכרת לבריות [ועיין ריטב"א ג. ד"ה ואמרי'].
