הגמ' פוסקת כרבי יהודה שמתחילים להזכיר גשמים בתפילת מוסף של יום טוב אחרון של חג. שיטתו של רבי יהודה תמוהה, אך בבבלי אין ביאור לשיטתו. נעיין בביאור שיטתו וההשלכות ההלכתיות שלה, לאור דיון בירושלמי ובראשונים העוסקים בדבריו.
הסבר הסוגיה
רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר. [משנה ב.]
המשנה [ב.] מביאה את דעת רבי יהודה, שמתחילים להזכיר גשמים בתפילת מוסף של יום טוב אחרון של סוכות, ומסיימים להזכירם בתפילת שחרית של יום טוב ראשון של פסח. הגמ' [ד:] פוסקת להלכה כשיטתו.
דינו של רבי יהודה צריך תלמוד. את כל ההזכרות אנחנו מתחילים להזכיר בתפילת ערבית, מדוע את הגשמים אנחנו מזכירים לראשונה בתפילת מוסף?
שאלה זו נשאלת בירושלמי בשני מקומות, וניתנו לה שני הסברים שונים. במקום הראשון [פ"א ה"א] נאמר: "ויזכיר מבערב? [=מדוע לא מתחילים להזכיר גשמים בתפילת ערבית?] לית כל עמא תמן [=לא כל העם מגיע לתפילת ערבית בבית הכנסת, ואם יתחילו בערב חלק יזכירו וחלק לא יזכירו]. ויזכיר בשחרית? [=מדוע לא מזכירים בשחרית, והרי כל העם מגיע לתפילת שחרית?] אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב [=אם אדם שומע שמזכירים בשחרית, הוא עשוי לחשוב שהזכירו כבר בערב, ולכן בשנה אחרת הוא יתחיל להזכיר בערב, והוי אגודות אגודות].
במקום השני [שם ה"ב] נאמר:"ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם". כיוון שהטל יפה לעולם, אנו מעוניינים להזכיר טל לפחות בחלק מתפילות שמיני עצרת.
הרי"ף [א:] מביא רק את ההסבר השני של הירושלמי, ואילו התוס' [ב:ד"ה העובר] והראבי"ה [סי' תתמד] מביאים רק את ההסבר הראשון. הראב"ד [על הרי"ף (א:)], רא"ש [סי' ב] ור"ן [א:ד"ה ירושלמי] מביאים את שני ההסברים, והם מפרשים שההסבר הראשון הוא להזכרת טל בפסח, וההסבר השני הוא להזכרת גשם ביום טוב אחרון של חג. מסביר הר"ן: "וכי מקשינן ויזכיר מבערב ויזכיר משחרית אַיוֹם טוב של פסח בלחוד הוא דמקשי' דאלו ליו"ט האחרון של חג בטעמא בכדי שיצאו כל המועדות בטל סגי לן... אבל ביום טוב א' של פסח דכיון שמפני שיצאו כל המועדות בטל הפסיקו בו ההזכרה אף על פי שהוא זמן הגשמים עדיין אם כן יזכיר מבערב ומשני לית כל עמא תמן וכו' כדאיתא התם". לפי הר"ן הטעם המרכזי הוא כדי שיצאו כל המועדות בטל, ולכן מאחרים את הזכרת גשם למוסף כדי שיזכירו טל בערבית ושחרית. בפסח היו אמורים להתחיל הזכרת טל בערב יום טוב ראשון כדי שהמועד כולו יהיה בטל, והדחיה למוסף היא רק מפני "דלית כל עמא תמן"1.
בעל המאור [א:] מביא הסבר שלישי להזכיר גבורות גשמים בתפילת מוסף: "במדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא בתפלת מוסף הדא הוא דכתיב שמעה ה' צדק וכו' זו ק"ש הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספין (מיד) מלפניך משפטי יצא זו היא שתוקעין שופר בתפלת המוספין". דעתו של אדם מיושבת עליו בעיקר בתפילת מוסף, ולכן ראוי להתחיל להזכיר דווקא בתפילה זו.
שני ההסברים המובאים בירושלמי אינם ברורים כל צרכם. ההסבר שיצאו כל המועדים בטל, אינו ברור לגמרי, שהרי אם כך מדוע שלא נדחה את הזכרת הגשם למוצאי שמיני עצרת? ההסבר שאין כל העם מצויין בערב בבית הכנסת, עדיין דורש הסבר, ומה בכך שאין כל העם מצויין בערב בבית הכנסת? מסביר על כך הרא"ש [סי' ב]:"נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיו אגודות אגודות". אולם אף הסבר זה קשה, מדוע בקשת גשמים מתחילה בערב ואין חוששים לאגודות אגודות? נמשיך את העיון בירושלמי ואחר כך נשוב לענות על שאלות אלו.
הירושלמי מביא דין נוסף: "ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור" - דין זה צריך תלמוד, מה טיבו של איסור זה שלא מצאנו כדוגמתו באף אחת מההזכרות שאנו מזכירים בתפילה? נעיין בביאורי הראשונים לדין זה.
הרא"ש [שם] מפרש:"נראה לי דהאי טעמא קאי אפירכא תניינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור. פירוש שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם. והאי אי אפשר בבוקר לפי שאין יכול להפסיק בין גאולה לתפלה". הרא"ש מפרש שלדעת ר' חגיי אסור ליחיד להזכיר גבורות גשמים לפני ששליח ציבור מכריז2 על כך לפני התפילה, ואם כך ר' חגיי עונה על שאלת הירושלמי: "ויזכיר בשחרית". כיוון ששליח ציבור צריך להכריז "משיב הרוח ומוריד הגשם"לפני התפילה, ולא ניתן להכריז לפני תפילת שחרית, מפני שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, ולכן מאחרים את הזכרת גשמים לתפילת מוסף.
הראבי"ה [ח"ג סי' תתמד] חולק על הרא"ש ומפרש:"ור' חגי פירש טעם אחר שאסור ליחיד להזכיר עד שישמע מפי שליח ציבור ומיהו מה שבשחרית אינו מזכיר היינו משום טעמא קמא, כדפרישית". לדעת הראבי"ה ר' חגיי עונה על השאלה מדוע אין מזכירים בערבית. תשובתו היא שליחיד אסור להזכיר לפני ששומע משליח ציבור, ובערבית אין חזרת הש"ץ. תשובה זו אינה מסבירה מדוע אין מזכירים בשחרית, ועל כך עונה הראבי"ה, שהטעם הראשון של הירושלמי עונה על שאלה זו. כוונתו, שאם יזכירו בשחרית יחשבו שהזכירו כבר בערבית, ויבואו בשנה הבאה להזכיר לפני שליח ציבור.
הרא"ש והראבי"ה נחלקו במחלוקת נוספת [עמד עליה הב"ח (סי' קיד אות ג)], הנובעת ממחלוקת זו. לדעת הרא"ש ר' חגיי מתרץ מדוע אין מזכירים בשחרית, ותשובתו היא שצריכים להכריז לפני התפילה, ובשחרית חייב לסמוך גאולה לתפילה. לדעת הראבי"ה ר' חגיי מתרץ מדוע אין מזכירים בערבית, ותשובתו היא שצריכים להזכיר בחזרת הש"ץ ובערבית אין חזרת הש"ץ. זאת אומרת שלדעת הרא"ש מותר ליחיד להזכיר רק לאחר ששליח ציבור הכריז לפני תפילתו, ולדעת הראבי"ה מותר ליחיד להזכיר רק לאחר ששליח ציבור הזכיר בתפילתו3.
שיטה זו, שיחיד יכול להזכיר רק לאחר שהזכיר שליח ציבור בתפילתו, באה לידי ביטוי ברור בשיטת רב עמרם המובאת ברא"ש ובראבי"ה:"בסדר רב עמרם כתב שלאחר שהזכיר השליח ציבור במוסף מתחילין העם בתפלת המנחה משיב הרוח ומוריד הגשם". כיוון שהזכרה היא בחזרת הש"ץ ואין לציבור להזכיר לפני שהזכיר שליח ציבור, הציבור מתחילים להזכיר רק בתפילת מנחה.
מהראבי"ה עולה שהזכרת גבורות גשמים היא הזכרה ציבורית, ולכן היחיד אינו יכול להזכיר לפני ששליח ציבור מזכיר בתפילתו. שמעתי מהרב מאיר ליכטנשטיין שליט"א שכיוון שהזכרת גשמים היא ריצוי לפני בקשת גשמים4 היא מצטרפת לניסוך המים בחג והם מתפקדים כקרבן ציבור הבא לריצוי. לפיכך, חובה לאומרה בציבור, ואסור ליחיד להזכיר גשמים לפני הציבור.
את שיטת הרא"ש ניתן להבין בשתי דרכים. ניתן להבין שהוא סובר כראבי"ה, אלא שלדעתו את החיוב להזכרה ציבורית צריך לקיים בהכרזה פומבית. אך יותר נראה שהוא חולק על הראבי"ה, ולדעתו חיוב ההכרזה הוא כדי שלא יהיו אגודות אגודות. תליית הזכרת גשמים בהכרזה לפני התפילה מבטיחה שכולם יתחילו להזכיר באותה תפילה5.
לשיטת הראבי"ה התשובה לשאלה ששאלנו, מדוע מתחילים להזכיר גשמים במוסף, ואילו שאלת גשמים היא בערב, ברורה. הזכרת גשמים היא ריצוי כקרבן, ואילו שאלת גשמים היא בקשה כשאר התפילה. אך לשיטת הרא"ש דין זה עדיין צריך עיון.
לגבי השאלה השניה ששאלנו, מדוע אין מתחילים להזכיר גשמים במוצאי שמיני עצרת וכך יצאו המועדות בטל? שמעתי מהרב מאיר ליכטנשטיין שליט"א שזה נובע מהמורכבות של חג הסוכות, השייך גם לימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים וגם למועדי השמחה של שלושה רגלים. טל מבטא את השפע האלוקי, שהרי הוא יורד תמיד ללא הפסק, ואילו גשם מבטא את הדין, שהרי נאמר:"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". סוכות ושמיני עצרת שייכים לשלושת הרגלים ולכן ראויים הם לטל ["כדי שיצאו המועדות בטל"], ומאידך שייכים הם לימי הדין ולכן ראוי להזכיר בהם גשמים. לפיכך חוצים את שמיני עצרת, בשתי התפילות הראשונות שלו מזכירים "מוריד הטל"ובשתי התפילות האחרונות שלו מזכירים "מוריד הגשם".
הרמב"ם [הל' תפילה פ"ב הט"ו] פוסק:"כל ימות הגשמים אומר בברכה שניה מוריד הגשם, ובימות החמה מוריד הטל. מאמתי אומר מוריד הגשם, מתפילת המוספין של יום טוב האחרון של חג, עד תפילת שחרית של יום טוב הראשון של פסח. ומתפילת המוספין של יום טוב הראשון של פסח אומר מוריד הטל". הרמב"ם משנה מלשון המשנה המנסחת את זמן הזכרת גשמים של שליח הציבור ["העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג, האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח, הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר"], לניסוח כללי:"אומר מוריד הגשם מתפילת המוספין של יום טוב האחרון של חג". מוכח שהרמב"ם חולק גם על הרא"ש וגם על הראבי"ה, ולדעתו אין מימד ציבורי בהזכרת גשמים. ניתן להבין שלדעתו הבבלי חולק על הירושלמי מכל וכל, והזכרת גשמים מתפילת מוסף היא מפני ששמיני עצרת הוא גם זמן הזכרת גשם וגם זמן הזכרת טל, ולכן חוצים אותו שתי תפילות בהזכרת טל ושתי תפילות בהזכרת גשם6.
מהירושלמי [שם] משמע שהאיסור ליחיד להזכיר לפני שליח הציבור והחובה להכריז נאמרו רק בהזכרת גשמים ולא בהזכרת טל, שהרי נאמר בירושלמי:"יחיד אם רצה להזכיר מזכיר - בטל, ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור - בגשם". החילוק ביניהם ברור, יש חיוב להזכיר גשמים ולכן צריך להכריז על הגשמים, אך אין חיוב להזכיר טל ולכן אין חיוב להכריז. אולם הטור [סי' קיד] פוסק: "אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל", משמע שאין חילוק ביניהם. מסביר הב"ח [שם סוף אות א] שלדעת הטור יש מחלוקת בירושלמי, והטור פוסק כדעה שאין חילוק בין הזכרת גשם לבין הזכרת טל. הפרישה [שם אות ד] מפרש שגם לדעת הטור חיוב הכרזה הוא בתחילת החורף ולא בתחילת הקיץ, אך כיוון שיוצאים ידי חובת הזכרת גשמים בהזכרת "מוריד הטל", ניתן גם לצאת ידי חובת הכרזה על הגשמים בהכרזת מוריד הטל.
סיכום
רבי יהודה פוסק שמתחילים להזכיר "מוריד הגשם" בתפילת מוסף של יום טוב אחרון של חג, ומתחילים להזכיר "מוריד הטל"בתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח.
הירושלמי שואל מדוע אין מתחילים להזכיר בתפילת ערבית, כשם שמתחילים בכל ההזכרות. בירושלמי מובאות מספר תשובות:א. לא כולם נמצאים בתפילת ערבית ואנו מעוניינים שכולם יתחילו להזכיר ביחד ולא יהיו אגודות אגודות; ב. אסור להזכיר לפני ששליח ציבור מזכיר ובתפילת ערבית אין תפילה של שליח ציבור; ג. כדי להוציא את המועד בטל. בעל המאור מביא תשובה נוספת שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא בתפילת מוסף, ואנו מעוניניים שאדם יתחיל להזכיר מתוך יישוב הדעת.
נחלקו הראשונים בהסבר דברי הירושלמי שאסור ליחיד להזכיר לפני שמזכיר שליח ציבור. לדעת הרא"ש חכמים רצו למנוע אגודות אגודות ולכן קבעו שהזכרת גשמים היא רק לאחר הכרזה של שליח ציבור לפני התפילה. לדעת הראבי"ה הזכרת גשמים היא ריצוי לפני בקשת גשמים, ולכן דינה כקרבן שצריך להאמר בציבור. לדעתו, שליח ציבור מזכיר בתפילתו, או בתפילת לחש או בחזרת הש"ץ, ורק לאחר הזכרתו מותר לציבור להזכיר.
מפשטות הירושלמי משמע שהאיסור ליחיד להזכיר לפני שליח ציבור נאמר רק בהזכרת גשם ולא בהזכרת טל, אך מדברי הטור משמע שיש חובה להכריז גם לפני שאומרים "מוריד הגשם"וגם לפני שאומרים "מוריד הטל"
הלכה
השו"ע [סי' קיד סע' ב-ג] פוסק:"אסור להזכיר הגשם עד שיכריז השליח ציבור הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר שליח ציבור".
הרמ"א פוסק:"ויש אומרים שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין... יש אומרים שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף יום טוב הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין".
הרמ"א פוסק כרא"ש שיש חובה להכריז לפני התפילה, ולכן בשמיני עצרת שליח ציבור מכריז מוריד הטל והציבור מתחילים להזכיר בתפילת מוסף. בפסח לא ניתן להכריז "מוריד הטל"שהרי הרמ"א פוסק שאין אומרים "מוריד הטל"בקיץ, ולכן הפסקת אמירת "מוריד הגשם"היא על ידי שליח ציבור המפסיק בחזרת הש"ץ לומר "מוריד הגשם". הציבור מפסיק לומר רק אחרי השמיעה משליח ציבור, ולכן הם מפסיקים רק בתפילת מנחה.
נחלקו האחרונים בהסבר שיטת השו"ע. הרמ"א נקט בלשון "ויש אומרים". לפיכך מפרש המגן אברהם [סק"ב] ששיטת השו"ע שונה משיטת הרמ"א. לפירושו, לדעת השו"ע שליח ציבור מזכיר בתפילתו, והרמ"א חולק וסובר ששליח ציבור מכריז לפני תפילתו. הגר"א סובר שאין מחלוקת בין השו"ע לבין הרמ"א ולשניהם מכריזים לפני התפילה. המשנה ברורה מאמץ את הבנת הגר"א, ואומר שיש טעות סופר בדברי הרמ"א ואין לגרוס "ויש אומרים" שמשמעות הגרסה היא שהרמ"א חולק, אלא יש לגרוס "פירוש", ולגרסה זו הרמ"א מפרש את פסק השו"ע.
1 הרא"ש מנסח את ההסבר בדרך אחרת:"האי טעמא קאי אהזכרה ולא אהפסקה. כי בי"ט הכל באין לבית הכנסת בערב כי אין עושין מלאכה בחול המועד. ולכך אין מספיק טעם הראשון. ולכך מפרש כדי שיזכיר טל במועדות בערבית ובשחרית". לדעת הרא"ש הטעם המרכזי הוא שאין כל העם מצויין בערב בבית הכנסת. כיוון שביום טוב אחרון של סוכות כולם מצויים, שהרי אין עושים מלאכה בחול המועד, אנו זקוקים לטעם השני, שיזכיר טל במועדות בערבית ובשחרית. גם הראב"ד מפרש כך.
2 המונח "מכריז"הוא של הטור המפרש את ר' חגיי:"הכי פירושה אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל". יש להעיר שהטור מביא פירוש זה בשם הראב"ד, ואילו הרא"ש אומר:"נראה לי" זאת אומרת שזה פירוש שלו. אולי יש טעות דפוס באחד הספרים.
3 אולם בהמשך דבריו אומר הראבי"ה:"גרסינן בירושלמי 'אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור'. ונראה לי דהכי פירושו דאסור ליחיד שיקדים תפלתו לתפלות הציבור כגון שהוא חולה אסור להזכיר קודם שיזכיר שליח ציבור בין בלחש בין בקול רם". מפורש שהזכרה של שליח ציבור בתפילתו בלחש מספיקה, ואם כך הדרא קושיא לדוכתא, מדוע אין מזכירים בתפילת ערבית? כנראה לדעתו כיוון שבתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ אין לחזן דין של שליח ציבור, ולכן אינו יכול להזכיר.
4 מקור ההבנה שהזכרת גשמים היא ריצוי בגמ' [ד:] האומרת:"הזכרה נמי ריצוי שאלה היא".
5 יש לציין שגם הרא"ש וגם הראבי"ה מפרשים את דברי הירושלמי שאין מתחילים להזכיר גשמים בערב מפני ד"לית כל עמא תמן", שאם יתחילו להזכיר בבוקר נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיו אגודות אגודות. לדעת הרא"ש ר' חגיי לא חולק על דין זה, וממילא גם לדעתו ההקפדה היא שלא יהיו אגודות אגודות. לדעת הראבי"ה ר' חגיי חולק על דין זה, ולדעתו יש הקפדה להתחיל את ההזכרה בציבור.
6 לפיכך הרי"ף [א:] מביא רק את הטעם "כדי שיצאו המועדות בטל".
