רקע

סוגייתנו עוסקת בזמן שאלת גשמים ומגדירה את תחילת זמן שאלת גשמים וסופו. יש לשים לב שהדין מפוזר בין שלוש משניות שהיחס ביניהן תלוי בהבנת השקלא וטריא בגמ'.

הסבר הסוגיה

עד מתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ר' מאיר אומר עד שיצא ניסן. [משנה ה.]

בג' במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו. [משנה י.]

זמן שאלת גשמים נידון בשתי משניות, משנה אחת [י.] עוסקת בתחילת זמן שאלת גשמים ומשנה שניה [ה.] עוסקת בסוף זמן שאלת גשמים. המשנה העוסקת בתחילת זמן שאלת גשמים אומרת:"בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת". המשנה העוסקת בסוף זמן שאלת גשמים אומרת:"עד מתי שואלים גשמים, רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח ורבי מאיר אומר עד שיצא ניסן".

המסקנה העולה ממשניות אלו היא שמתחילים לשאול גשמים לדעת חכמים מג' במרחשון ולדעת רבן גמליאל מז' במרחשון, ומפסיקים לדעת רבי יהודה בסוף חג פסח, ולדעת רבי מאיר בסוף חודש ניסן. אולם מסקנה זו אינה פשוטה מפאת שני דינים המובאים במשנה הראשונה במסכת: א. "אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים"; ב. "רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה... ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר".

נפתח בדין השני. רבי יהודה אומר שמזכירים גשמים רק עד יום טוב ראשון של פסח, ואם כך כיצד הוא אומר ששואלים גשמים עד שיעבור הפסח? והרי לא מסתבר שממשיכים להזכיר גשמים לאחר שמפסיקים לשאול עליהם. הגמ' שואלת שאלה זו, מביאה הסברים שונים, ונראה שהיא מאמצת את הסברו של עולא:"תרי תנאי אליבא דר' יהודה".

הדין הראשון נראה תואם את המשנה. המשנה אומרת שמתחילים לשאול גשמים מג' במרחשון או מז' במרחשון, וזמנים אלו הם זמני רביעה ראשונה [כמבואר בגמ' ו.], הזמן שהגשמים הראשונים אמורים לרדת בו. אולם התאמה זו תלויה בדיון בגמ' [ד.] אם כוונת המשנה לשאלת גשמים בלבד או גם להזכרת גשמים. בלישנא הראשונה אומרת הגמ' שלדעת רבא "שאלה והזכרה חדא מילתא", ובלישנא השניה אומרת הגמ' שלדעת רבא "שאלה לחוד והזכרה לחוד". לפי הלישנא הראשונה, שזמן שאלה זהה לזמן הזכרה, המשנה הראשונה האומרת שמזכירים גשמים משמיני עצרת, ומזמן זה גם שואלים את הגשמים, סותרת את המשנה השניה האומרת ששואלים גשמים מג' במרחשון או מז' בו.

היחס בין הזכרה לשאלה עולה גם בדברי רבי יוחנן [ד:] האומר:"התחיל להזכיר מתחיל לשאול, פסק מלשאול פוסק מלהזכיר". הגמ' [שם] מקשה מדברי רבי אלעזר הפוסק הלכה כרבן גמליאל, ששואלים גשמים מז' במרחשון על דברי רבי יוחנן האומר שמתחילים לשאול כשמתחילים להזכיר, ואם כך שאלת גשמים היא ממוצאי שמיני עצרת. עונה הגמ':"הא לן הא להו" - לבני בבל יש פירות בשדות ולכן שואלים מז' במרחשון ולבני ארץ ישראל אין פירות בשדות ולכן שואלים ממוצאי שמיני עצרת. הסבר נוסף המובא בגמ':"כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים". כשבית המקדש קיים מתעכבים עד לז' במרחשון כדי שעולי רגלים יחזרו למקומם, ולאחר חורבן הבית שואלים גשמים ממוצאי שמיני עצרת.

נחלקו הראשונים בפסק ההלכה. הר"ן [ב. ד"ה ואיכא] אומר: "ונמצא אומר שכל המקומות שוין להזכרה מיו"ט האחרון של חג, אבל בשאלה נחלקו לג' דינין כפי חלוק המקומות, שבארץ ישראל ובכל המקומות הצריכין למטר כיוצא בה ואין להן פירי בדברא שואלין ומזכירין ביום טוב האחרון של חג, והיכא דאית להו פירי בדברא מאחרין השאלה עד ז' במרחשון, ובבל שהיא טובעני הרבה עד ס' בתקופה". הר"ן פוסק כר' יוחנן לפי הסבר הגמ'. עקרונית "שאלה והזכרה חדא מילתא היא", ולכן בארץ ישראל מתחילים לשאול מיד לאחר שמיני עצרת. במקומות שיש להם פירי בדברא, הם אינם מעוניינים בגשם בימים אלו, ולכן הם דוחים את שאלת הגשם לז' במרחשון, המועד שנקבע בזמן בית המקדש בגלל עולי רגלים. אולם גם במקומות בהם דוחים את שאלת הגשמים, מתחילים להזכיר בשמיני עצרת, כיוון שמבחינה עקרונית כולם אמורים להתחיל לשאול מזמן זה.

גם רש"י [ד:ד"ה הא לן, הא להו, כאן בזמן שבית המקדש קיים] פוסק כר' יוחנן, אלא שהוא מפרש שהזכרת גשמים צמודה לשאלת גשמים. בזמן בית המקדש שיש עולי רגלים, ובארצות הגולה שיש להן פירי בדברא, מזכירים ושואלים מז' במרחשון. בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש מזכירים משמיני עצרת ושואלים ממוצאיו. דברי התוס' [ד:ד"ה הא לן] אינם ברורים ונחלקו הב"ח [שם אות ז] והגר"א [שם אות א] אם הם סוברים כרש"י או כר"ן.

הרי"ף [ב.] והרמב"ם [הל' תפילה פ"ב הט"ז] חולקים על הפסיקה כר' יוחנן. הרי"ף מביא את המשנה האומרת ששאלת גשמים לדעת רשב"ג היא בז' מרחשון, ואת דברי רבי אלעזר שהלכה כרשב"ג, ומשמיט את כל הדיון בדברי רבי יוחנן "התחיל להזכיר מתחיל לשאול". זאת אומרת שלדעתו בארץ ישראל שואלים גשמים גם בזמן הזה מז' במרחשון.

כך פוסק בפירוש גם הרמב"ם:"משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים, כל זמן שמזכיר הגשם"[1].

מחלוקת זו היא מחלוקת מהותית בהבנת היחס בין הזכרת גשמים לשאלת גשמים. שיטת רבי יוחנן, שרש"י, תוס' והר"ן פסקו כמותה להלכה, היא שהזכרת גשמים ושאלת גשמים היא מערכת אחת. עונת הגשמים מתחילה לאחר סוכות, ומתחילת העונה צריכים גם להזכיר גבורות הקב"ה וגם לשאול ולבקש שיתן לנו שפע מהשמים. הרי"ף והרמב"ם פוסקים כרבא שהזכרה לחוד ושאלה לחוד, וזאת אומרת שיש שתי מערכות שונות. עונת הגשמים אינה מתחילה לאחר סוכות אלא ברביעה ראשונה, ורביעה זו לדעת רבי מאיר היא בג' במרחשון ולדעת רבי יהודה בז' במרחשון[2]. הסיבה שמקדימים את הזכרת הגשמים לסוכות היא מפני שהזכרת גשמים היא "ריצוי גשמים" וזמנה מסוכות, החג שבו נידונים על המים.

דין נוסף שצריכים לדון בו בענין שאלת גשמים הוא דינו של חנניה [י.]. "תניא, חנניה אומר: ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה" [להבנת המושג "תקופה"עיין בהע'][3].

מסביר רש"י [ד"ה בגולה ששים]:"בגולה אין שואלין עד ששים בתקופה, לפי שהוא מקום נמוך, ואין צריכים מטר כל כך". בבל אינה זקוקה כל כך לגשם, ולכן מתחילים לבקש רק לאחר ששים ימים של תקופת תשרי, זאת אומרת בשליש השלישי של התקופה. הריטב"א [ד"ה תניא חנניה אומר] מסביר יותר:"בבל טובעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס' יום בתקופת תשרי". הגשמים בתחילת החורף גורמים בבבל להצפות, ולכן הם מתחילים לבקש גשמים בתקופה מאוחרת מארץ ישראל.

לפי נימוק זה נראה שדינו של חנניה נאמר בבבל ובארצות הדומות לבבל מבחינה גאוגרפית. בארצות אחרות מתחילים לשאול גשמים בז' במרחשון, כמו בארץ ישראל. כך מפורש בר"ן [ב. ד"ה ואיכא]: "בשאלה נחלקו לג' דינין כפי חלוק המקומות, שבארץ ישראל ובכל המקומות הצריכין למטר כיוצא בה ואין להן פירי בדברא שואלין ומזכירין ביום טוב האחרון של חג. והיכא דאית להו פירי בדברא מאחרין השאלה עד ז' במרחשון. ובבל שהיא טובעני הרבה עד ס' בתקופה. וזהו הדרך היותר מתחוור בעיני". הר"ן מסביר שבארץ ישראל ובכל מקום שאין להם פירי בדברא שואלים מיד במוצאי שמיני עצרת. בארצות שיש להם פירי בדברא שואלים מז' במרחשון, ובבבל שהגשמים מזיקים להם שואלים מהיום הששים בתקופה.

הרא"ש [סי' ד] מפרש שבני ארץ ישראל שואלים מז' במרחשון ובני בבל מהיום הששים בתקופה. הוא מתקשה במנהג בני חוץ לארץ להתחיל לשאול גשמים ביום הששים בתקופה:"ותמה אני למה אנו נוהגין כבני גולה בהא. נהי דהש"ס שלנו בבלי מ"מ דבר התלוי בארץ, אם בבל היתה מצולת מים ולא היו צריכות למים, כל הארצות צריכין למים במרחשון למה נאחר השאלה עד ששים לתקופה? והדבר ידוע אם לא היה מטר יורד עד ששים לתקופה היה הזרע אבד ולמה לא נעשה כמשנתנו? ובפרובינצא ראיתי שהיו שואלין את הגשמים במרחשון וישר מאד בעיני". הרא"ש סובר שהחילוק בין ארץ ישראל לבין בבל אינו חילוק בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, אלא חילוק בין מקומות שזקוקים לגשם במרחשון לבין מקומות שזקוקים לגשם ביום הששים בתקופה. ארצו של הרא"ש שייכת לקבוצה הראשונה, ולכן לדעתו הם אמורים לשאול מז' במרחשון[4].

שיטת הרמב"ם קובעת ברכה לעצמה. הרמב"ם [הל' תפילה פ"ב הט"ז] פוסק: "משבעה ימים במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים, כל זמן שמזכיר הגשם. במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל בשנער ובסוריא ומצרים, ומקומות הסמוכות לאלו והדומין להן, שואלין את הגשמים ביום שישים אחר תקופת תשרי". הרמב"ם הולך בדרכו של הרי"ף ופוסק שבארץ ישראל שואלים מז' במרחשון ובבבל שואלים מהיום הששים אחר תחילת תקופת תשרי. הוא מוסיף ששואלים מהיום הששים בתקופה לא רק בבבל [=שנער] אלא אף בסוריא ובמצרים. כמו כן מוסיף הרמב"ם ששואלים גשמים מהיום הששים בתקופה בארצות שהן סמוכות לארצות אלו ודומות להן. משמעות הדבר היא ששואלים ביום הששים בתקופה רק בארצות הסמוכות לארץ ישראל, ובתנאי שהאקלים שלהם דומה לאקלים של הארצות הללו.

עולה מדברי הרמב"ם שזמן שאלת גשמים משתנה על פי המיקום הגאוגרפי, ויש חילוק בין שלושה מקומות שונים: ארץ ישראל, בבל וסביבותיה, ושאר העולם. בארץ ישראל שואלים מז' במרחשון. בארצות הסמוכות לארץ ישראל, זאת אומרת בבל, סוריה, מצרים והמקומות הסמוכים להם ויש בהם אקלים דומה לאקלים בארצות אלו, שואלים מהיום הששים בתקופה. בשאר העולם הרמב"ם אינו עוסק, ולא ברור מדבריו ממתי שואלים בהם גשמים. כיוון שהרמב"ם אינו כולל את שאר העולם באחד משני המקומות האחרים, מוכח שהזמן בו שונה מהמקומות האחרים. כיוון שהרמב"ם אינו אומר מה זמן השאלה בשאר העולם, משמע שלדעתו הם מתחילים לשאול ממתי שהם זקוקים לגשם, כל מקום לפי צרכיו[5].

ניתן לפרש שחכמים רצו לייחד את ארץ ישראל מהארצות הסמוכות לה. בארץ ישראל שואלים גשמים סמוך לגשמים, כדי להראות את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל בארץ ישראל, שעם ישראל שואל גשמים ומיד נענה. לפיכך שואלים גשמים מזמן רביעה ראשונה. בארצות הסמוכות לה שואלים במועד אחר, לאחר הזמן שגשמים כבר אמורים לרדת בפועל.

סיכום

נסכם את השיטות השונות בזמן הזכרת גשמים ושאלת גשמים בארץ ובחוץ לארץ.

הרי"ף והרמב"ם סוברים שמזכירים גשמים במוסף של יום טוב אחרון של חג, שואלים גשמים בארץ ישראל בז' במרחשון ושואלים גשמים בגולה מהיום הששים בתקופה. הרמב"ם מפרש שבגולה כלולים בבל, סוריה, מצרים והמקומות הסמוכים להם והדומים להם. לפי הרמב"ם בפירוש המשנה [עיין הע' 3@] בשאר העולם שואלים בזמן שהם צריכים גשם.

הרא"ש סובר שמזכירים גשמים ממוסף של יום טוב אחרון של חג, שואלים גשמים בארץ ישראל מז' במרחשון, ובבבל מהיום הששים בתקופה. בשאר הארצות, אם זקוקים לגשם שואלים מז' מרחשון ואם אינם זקוקים לגשם שואלים מהיום הששים בתקופה. הרא"ש תמה על מנהג מקומו לשאול מהיום הששים בתקופה.

הריטב"א סובר שמזכירים גשמים ממוסף של יום טוב אחרון של חג, שואלים בארץ ישראל ממוצאי יום טוב אחרון של חג, ובבבל מהיום הששים בתקופה. בחוץ לארץ, אם יש פירי בדברא שואלים מהיום הששים בתקופה, ואם אין פירי בדברא שואלים ממוצאי יום טוב אחרון של חג.

הר"ן סובר שמזכירים גשמים ממוסף של יום טוב אחרון של חג, שואלים בארץ ישראל ובמקומות בחוץ לארץ שאין להם פירי בדברא ממוצאי יום טוב אחרון של חג, בחוץ לארץ במקומות שיש להם פירי בדברא שואלים מז' מרחשון, ובבבל שואלים מהיום הששים בתקופה.

הר"ן בביאור פסק הרי"ף סובר שמזכירים גשמים ממוסף של יום טוב אחרון של חג, שואלים בארץ ישראל מז' במרחשון, ושואלים בגולה מהיום הששים בתקופה.

רש"י סובר שמזכירים ושואלים באותו הזמן. לפיכך בארץ ישראל ובמקומות שאין בהם פירי בדברא מזכירים משמיני עצרת ושואלים ממוצאו. בארצות שיש בהם פירי בדברא מזכירים ושואלים מז' מרחשון, ובבבל מזכירים ושואלים ביום ששים לתקופה [דין זה אינו מפורש ברש"י. ייתכן שלדעתו מזכירים בז' במרחשון ושואלים ביום הששים בתקופה].

לדעת הרי"ף, הרמב"ם ואולי גם הרא"ש אנו פוסקים שהזכרה לחוד ושאלה לחוד. הזכרה היא ריצוי וזמנה בסוכות, מפני שבחג נידונים על המים, וזמן השאלה הוא סמוך לגשמים. לדעת רש"י, הריטב"א והר"ן אנו פוסקים ש"שאלה והזכרה ושאלה חדא מילתא היא". לדעת רש"י הזמנים בפועל חופפים, ואילו לדעת הריטב"א והר"ן מתחילים להזכיר ביום טוב אחרון של חג, מפני שזה המועד שבו אמורים להתחיל לשאול, זמן שאלת גשמים למעשה משתנה לפני הצורך של כל מקום ומקום.

בבבל שואלים מששים ליום תקופה. לדעת הריטב"א והר"ן מפני שהיא מצולה והגשמים עד זמן זה מזיקים לה. לדעת הרמב"ם ניתן להסביר ששואלים בה בתאריך שונה כדי להדגיש את ההבדל בין ארץ ישראל לשאר הארצות, שבארץ ישראל שואלים גשמים ומיד נענים.

הלכה

השו"ע [סי' קיז סע' א-ב] פוסק כרי"ף וכרמב"ם שבארץ ישראל שואלים גשמים מז' במרחשון. הוא [סי' קיז סע' א] פוסק שבחוץ לארץ מתחילים לשאול גשמים בתפילת ערבית של היום הששים בתקופת תשרי.