רקע
שני הפרקים הראשונים במסכת תענית עוסקים ב"תעניות גשמים" - תעניות שהציבור מתענה מפני שלא יורדים גשמים. המשנה מקדימה למשניות העוסקות בזמני התעניות שלש משניות העוסקות בזמני הזכרת גשמים ושאלתם. בסוגיה זו נעסוק בהזכרת גשמים ובסוגיה הבאה בשאלתם.
הסבר הסוגיה
מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. [משנה ב.]
המשנה [ב.] מביאה מחלוקת תנאים מתי מתחיל החיוב להזכיר גשמים בתפילה: רבי אליעזר אומר מיום טוב ראשון של סוכות, רבי יהושע אומר משמיני עצרת. רבי יהודה סובר עקרונית כשיטת רבי יהושע, אך לדעתו אין מתחילים להזכיר גשמים בתפילת ערבית אלא רק בתפילת מוסף.
המשנה מאריכה בהסבר שיטותיהם:"אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר".
מהדיון בין התנאים משמע שלדעתם זמן הגשמים הוא מחג הסוכות. רבי אליעזר סובר שכיוון שמבחינה טבעית חג הסוכות הוא זמן ירידת גשמים מתחילים להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם". רבי יהושע חולק ולדעתו גשם בחג הסוכות סימן קללה ולכן מאחרים את ההזכרה לאחרי החג.
הברייתא [שם] מביאה דעות נוספות מהו תחילת זמן הזכרת גבורות גשמים[1]:"רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר... רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר". שניהם סוברים שזמן הזכרת גשמים קשור לרמזי ניסוך המים בתורה[2].
שיטות אלו צריכות תלמוד, מדוע הזכרת גשמים תלוי בניסוך המים, ולא בעונות השנה הטבעיות?להבנת שיטות אלו יש לעיין בגמ' בראש השנה [טז.] האומרת:"תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח - מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת - מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג - אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה". ניסוך המים נועד "לרצות"את הקב"ה כדי שהוא ירצה בנו ויברך אותנו בגשמי ברכה.
הקישור של הזכרת גשמים לניסוך המים, מלמד שגם הזכרת גשמים הוא כעין קרבן הנועד לריצוי[3].
משיטות התנאים האלו מוכח שזמן הזכרת גשמים אינו תלוי בזמן הטבעי הראוי לגשמים, אלא מהזמן שהתורה קבעה לריצוי גשמים בניסוך המים.
ניתן להתלבט האם לשיטת רבי אליעזר זמן הזכרת גשמים תלוי בזמן הטבעי הראוי לגשמים, או שגם הוא מודה לתנאים האחרים שזמן הזכרת גשמים הוא זמן ריצוי גשמים בניסוך המים. משאלת הגמ' אם רבי אליעזר גמר מלולב או גמר מניסוך המים, משמע שגם לדעתו זמן הזכרת גשמים תלוי בזמן שקבעה התורה לריצוי גשמים [כך מפורש בריטב"א (ב:ד"ה פיסקא ר' אליעזר אומר)].
ניתן לומר שגם רבי יהושע מודה להבנה זו, שזמן הזכרת גשמים אינו מתחילת עונת הגשמים אלא מהזמן הראוי לריצוי גשמים, אך כיוון שגשמים בחג הם סימן קללה, הזכרתם נדחית לשמיני עצרת שבו לא יושבים בסוכה. לקמן [עמ' 25@] נלמד שהראשונים נחלקו בהבנות אלו.
העלנו שתי הבנות בהסבר זמן הזכרת גשמים:א. זמן הזכרת גשמים תלוי בעונת הגשמים, ועונת הגשמים מתחילה בסוכות או בסמוך לה; ב. זמן הזכרת גשמים הוא חג הסוכות מפני שהוא החג שנידונים בו על המים. נבחן על פי ההבנות הללו את שיטת רבי יהודה שנפסקה להלכה.
רבי יהודה [במשנה ב.] אומר:"רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר". רבי יהודה סובר שמזכירים גשמים מתפילת מוסף של שמיני עצרת ועד תפילת שחרית של יום טוב ראשון של חג הפסח. דינו של רבי יהודה צריך תלמוד. את כל ההזכרות אנחנו מתחילים להזכיר בתפילת ערבית, מדוע את הגשמים אנחנו מזכירים לראשונה בתפילת מוסף?
שאלה זו נשאלת בירושלמי בשני מקומות, וניתנו לה שני הסברים שונים. במקום הראשון [פ"א ה"א] נאמר: "ויזכיר מבערב? [=מדוע לא מתחילים להזכיר גשמים בתפילת ערבית?] לית כל עמא תמן [=לא כל העם מגיע לתפילת ערבית בבית הכנסת, ואם יתחילו בערב חלק יזכירו וחלק לא יזכירו]. ויזכיר בשחרית? [=מדוע לא מזכירים בשחרית, והרי כל העם מגיע לתפילת שחרית?] אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב [=אם אדם שומע שמזכירים בשחרית, הוא עשוי לחשוב שהזכירו כבר בערב, ולכן בשנה אחרת הוא יתחיל להזכיר בערב, והוי אגודות אגודות].
במקום השני [שם ה"ב] נאמר:"ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם". כיוון שהטל יפה לעולם, אנו מעוניינים להזכיר טל לפחות בחלק מתפילות שמיני עצרת.
הרי"ף [א:] מביא רק את ההסבר השני של הירושלמי, ואילו התוס' [ב:ד"ה העובר] והראבי"ה [סי' תתמד] מביאים רק את ההסבר הראשון. הראב"ד [על הרי"ף (א:)], רא"ש [סי' ב] ור"ן [א:ד"ה ירושלמי] מביאים את שני ההסברים, והם מפרשים שההסבר הראשון הוא להזכרת טל בפסח, וההסבר השני הוא להזכרת גשם ביום טוב אחרון של חג. היו אמורים להתחיל להזכיר גשם בליל שמיני עצרת ודוחים למוסף כדי שהמועד יצא בטל ויזכירו טל בחצי מתפילות המועד [=ערבית ושחרית], הסבר זה אינו מסביר את הזכרת טל בפסח, שאם המטרה שהמועדים יצאו בטל, היו אמורים להזכיר מהלילה, ולכן זקוקים לטעם השני ש"לית כל עמא תמן".
הירושלמי מביא דין נוסף: "ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור" - דין זה צריך תלמוד, מה טיבו של איסור זה שלא מצאנו כדוגמתו באף אחת מההזכרות שאנו מזכירים בתפילה? נעיין בביאורי הראשונים לדין זה.
הרא"ש [שם] מפרש:"נראה לי דהאי טעמא קאי אפירכא תניינא דפריך ויזכיר בשחרית וקאמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח צבור. פירוש שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם. והאי אי אפשר בבוקר לפי שאין יכול להפסיק בין גאולה לתפלה". הרא"ש מפרש שלדעת ר' חגיי אסור ליחיד להזכיר גבורות גשמים לפני ששליח ציבור מכריז[4] על כך לפני התפילה, ואם כך ר' חגיי עונה על שאלת הירושלמי: "ויזכיר בשחרית". כיוון ששליח ציבור צריך להכריז "משיב הרוח ומוריד הגשם"לפני התפילה, ולא ניתן להכריז לפני תפילת שחרית, מפני שצריכים לסמוך גאולה לתפילה, ולכן מאחרים את הזכרת גשמים לתפילת מוסף.
הראבי"ה [ח"ג סי' תתמד] חולק על הרא"ש ומפרש:"ור' חגי פירש טעם אחר שאסור ליחיד להזכיר עד שישמע מפי שליח ציבור ומיהו מה שבשחרית אינו מזכיר היינו משום טעמא קמא, כדפרישית". לדעת הראבי"ה ר' חגיי עונה על השאלה מדוע אין מזכירים בערבית. תשובתו היא שליחיד אסור להזכיר לפני ששומע משליח ציבור, ובערבית אין חזרת הש"ץ. תשובה זו אינה מסבירה מדוע אין מזכירים בשחרית, ועל כך עונה הראבי"ה, שהטעם הראשון של הירושלמי עונה על שאלה זו. כוונתו, שאם יזכירו בשחרית יחשבו שהזכירו כבר בערבית, ויבואו בשנה הבאה להזכיר לפני שליח ציבור. לדעת הרא"ש מותר ליחיד להזכיר רק לאחר ששליח ציבור הכריז לפני תפילתו, ולדעת הראבי"ה מותר ליחיד להזכיר רק לאחר ששליח ציבור הזכיר בתפילתו[5].
מהראבי"ה עולה שהזכרת גבורות גשמים היא הזכרה ציבורית, ולכן היחיד אינו יכול להזכיר לפני ששליח ציבור מזכיר בתפילתו. שמעתי מהרב מאיר ליכטנשטיין שליט"א שכיוון שהזכרת גשמים היא ריצוי לפני בקשת גשמים[6] היא מצטרפת לניסוך המים בחג והם מתפקדים כקרבן ציבור הבא לריצוי. לפיכך, חובה לאומרה בציבור, ואסור ליחיד להזכיר גשמים לפני הציבור.
את שיטת הרא"ש ניתן להבין בשתי דרכים. ניתן להבין שהוא סובר כראבי"ה, אלא שלדעתו את החיוב להזכרה ציבורית צריך לקיים בהכרזה פומבית. אך יותר נראה שהוא חולק על הראבי"ה, ולדעתו חיוב ההכרזה הוא כדי שלא יהיו אגודות אגודות. תליית הזכרת גשמים בהכרזה לפני התפילה מבטיחה שכולם יתחילו להזכיר באותה תפילה[7].
לשיטת הראבי"ה התשובה לשאלה ששאלנו, מדוע מתחילים להזכיר גשמים במוסף, ואילו שאלת גשמים היא בערב, ברורה. הזכרת גשמים היא ריצוי כקרבן, ואילו שאלת גשמים היא בקשה כשאר התפילה. אך לשיטת הרא"ש דין זה עדיין צריך עיון.
לגבי השאלה השניה ששאלנו, מדוע אין מתחילים להזכיר גשמים במוצאי שמיני עצרת וכך יצאו המועדות בטל? שמעתי מהרב מאיר ליכטנשטיין שליט"א שזה נובע מהמורכבות של חג הסוכות, השייך גם לימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים וגם למועדי השמחה של שלושה רגלים. טל מבטא את השפע האלוקי, שהרי הוא יורד תמיד ללא הפסק, ואילו גשם מבטא את הדין, שהרי נאמר:"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". סוכות ושמיני עצרת שייכים לשלושת הרגלים ולכן ראויים הם לטל ["כדי שיצאו המועדות בטל"], ומאידך שייכים הם לימי הדין ולכן ראוי להזכיר בהם גשמים. לפיכך חוצים את שמיני עצרת, בשתי התפילות הראשונות שלו מזכירים "מוריד הטל"ובשתי התפילות האחרונות שלו מזכירים "מוריד הגשם".
סיכום
נחלקו התנאים מאימתי מזכירים גשמים. רבי אליעזר אומר מיום טוב ראשון של חג, רבי יהודה בן בתירא אומר מיום שני של חג, רבי עקיבא אומר מיום ששי של חג, רבי יהושע אומר משמיני עצרת, ורבי יהודה אומר ממוסף של שמיני עצרת.
ניתן להבין שזמן הזכרת גשמים תלוי במציאות הטבעית - עונת הגשמים, וניתן להבין שזמן הזכרת גשמים תלוי במציאות רוחנית - חג הסוכות שנידונים בו על המים.
להלכה נפסק כרבי יהודה שמזכירים גשמים ממוסף של שמיני עצרת. הראבי"ה סובר שלא ניתן להתחיל להזכיר מהערב מכיוון שצריכים להתחיל להזכיר בציבור, ובערבית אין חזרת הש"ץ. הרא"ש סובר שלא ניתן להתחיל להזכיר מבערב כיוון שלא כולם מגיעים לתפילה בערב ואין רוצים שיהיו אגודות אגודות - חלק מזכירים וחלק אינם מזכירים. אין מתחילים בשחרית, מפני שצריכים להכריז לפי הזכרה ובשחרית לא ניתן להפסיק בין גאולה לתפילה.
נראה להסביר את שיטת הראבי"ה, שהזכרת גשמים היא ריצוי ישראל לפני אביהם שבשמים ולכן צריכים להתחיל בציבור כקרבן של כל ישראל. ניתן להסביר שהרא"ש חולק ולדעתו הדחיה למוסף היא רק כדי שלא יהיו אגודות אגודות, ולכן מכריזים לפני התפילה כדי שכולם יתחילו להזכיר ביחד.
רבי יהודה בן בתירה ורבי עקיבא סוברים שזמן הזכרת גשמים מתחיל בזמן שהתורה קבעה לריצוי גשמים בניסוך המים, וכך נראה שהבינה הגמ' בשיטת רבי אליעזר. רבי יהושע סובר שלא ניתן להזכיר גשמים בזמן שהגשמים הם סימן קללה, ולכן אין מזכירים במהלך חג הסוכות, אלא רק משמיני עצרת.
[1] בברייתא נאמר שלדעת רבי יהושע מזכיר גשמים משעת הנחת לולב, משמע שרבי יהושע בברייתא חולק על רבי יהושע במשנה ולדעתו מזכירים גשמים מיום שביעי של סוכות. כך עולה מהגמ' בהמשך [ג.]:"הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין... אלא ר' יהושע דברייתא", והדברים מפורשים בריטב"א [ד. ד"ה מתני' אין שואלים את הגשמים]. כך משמע גם מרש"י על אתר [ד"ה משעת הנחתו], מד"ה האמר משעת הנחתו, ומריש ד"ה אלא ר' יהושע היא [ג.]. אולם בסוף דיבור זה מפורש שמזכירים רק ביום טוב אחרון, וכן כותב רש"י בדף ד. [ד"ה רבי יהושע היא], וכך מפורש גם בתוס' [ב:ד"ה משעת. עיין גם הגהות מהר"ב רנשבורג (שם אות א)]. כנראה כוונת רש"י היא שמניחים את הלולב בסוף היום השביעי, ובתפילה שלאחר מכן [=ערבית של שמיני עצרת] מתחילים להזכיר גשמים.
[2] "רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם - הרי מ"ם יו"ד מ"ם, הרי כאן מים. מכאן רמז לניסוך המים מן התורה. ומאי שנא בשני דנקט דכי רמיזי להו בקרא בשני הוא דרמיזי, הלכך בשני מדכרינן. רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר, שנאמר בששי ונסכיה - בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין".
[3] המונח "רצון" קשור קשר הדוק לקרבנות, [עיין שמות כח, לח; ויקרא א, ד; ז, יח; יט, ז; כב, כ; כב, כא; כב, כג; כב, כה; כב, כז]. גם נוסח ברכת "רצה" מבוססת על קשר זה. הגמ' [ד:] מביאה לשון זה גם לגבי הזכרת גשמים:"הזכרה נמי ריצוי שאלה היא".
[4] המונח "מכריז"הוא של הטור המפרש את ר' חגיי:"הכי פירושה אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל". יש להעיר שהטור מביא פירוש זה בשם הראב"ד, ואילו הרא"ש אומר:"נראה לי" זאת אומרת שזה פירוש שלו. אולי יש טעות דפוס באחד הספרים.
[5] אולם בהמשך דבריו אומר הראבי"ה:"גרסינן בירושלמי 'אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם קמון לצלותא כמו שהזכיר שליח ציבור'. ונראה לי דהכי פירושו דאסור ליחיד שיקדים תפלתו לתפלות הציבור כגון שהוא חולה אסור להזכיר קודם שיזכיר שליח ציבור בין בלחש בין בקול רם". מפורש שהזכרה של שליח ציבור בתפילתו בלחש מספיקה, ואם כך הדרא קושיא לדוכתא, מדוע אין מזכירים בתפילת ערבית? כנראה לדעתו כיוון שבתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ אין לחזן דין של שליח ציבור, ולכן אינו יכול להזכיר.
[6] מקור ההבנה שהזכרת גשמים היא ריצוי בגמ' [ד:] האומרת:"הזכרה נמי ריצוי שאלה היא".
[7] יש לציין שגם הרא"ש וגם הראבי"ה מפרשים את דברי הירושלמי שאין מתחילים להזכיר גשמים בערב מפני ד"לית כל עמא תמן", שאם יתחילו להזכיר בבוקר נמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיו אגודות אגודות. לדעת הרא"ש ר' חגיי לא חולק על דין זה, וממילא גם לדעתו ההקפדה היא שלא יהיו אגודות אגודות. לדעת הראבי"ה ר' חגיי חולק על דין זה, ולדעתו יש הקפדה להתחיל את ההזכרה בציבור.
