רקע

שני הפרקים הראשונים במסכת תענית עוסקים ב"תעניות גשמים" - תעניות שהציבור מתענה מפני שלא יורדים גשמים. המשנה מקדימה למשניות העוסקות בזמני התעניות שלש משניות העוסקות בזמני הזכרת גשמים ושאלתם.

הסבר הסוגיה

מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג. [משנה ב.]

המשנה [ב.] מביאה מחלוקת תנאים מתי מתחיל החיוב להזכיר גשמים בתפילה: רבי אליעזר אומר מיום טוב ראשון של סוכות, רבי יהושע אומר משמיני עצרת. רבי יהודה סובר עקרונית כשיטת רבי יהושע, אך לדעתו אין מתחילים להזכיר גשמים בתפילת ערבית אלא רק בתפילת מוסף.

המשנה מאריכה בהסבר שיטותיהם:"אמר לו רבי יהושע: הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר: אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו: אם כן לעולם יהא מזכיר".

רבי יהושע סובר שדין הזכרה כדין שאלה. כיוון שגשמים בחג הם סימן קללה, אין שואלים עליהם, שהרי אין אנו מעוניינים בגשמים בחג, ולכן גם אין מזכירים. רבי אליעזר חולק, וסובר שיש הבדל בין שאלה להזכרה. אמנם אין שואלים דבר שאין מעוניינים בו, אך להזכיר גבורתו של הקב"ה אפשר ואפשר.

שואל רבי יהושע: אם כך יזכיר כל השנה. במשנה אין על כך תשובה, אך הגמ' [ב.] מביאה ברייתא שבה עונה רבי אליעזר:"אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר. וכשם שתחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה, כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. לפיכך, אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר". רבי אליעזר סובר שאכן ניתן להזכיר גבורות גשמים כל השנה, אך החיוב להזכירם הוא רק מהזמן הראוי לגשמים.

הברייתא [שם] מביאה דעה נוספת:"רבי אומר: אומר אני, משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה". רבי מאמץ את שיטת רבי אליעזר שמתחיל להזכיר גשמים ביום טוב ראשון של חג, אך לדעתו אין לאומרם בקיץ וכשמפסיק לשאול מפסיק גם להזכיר[1].

רבי סובר שהזכרת גשמים בסוכות אינה דומה להזכרת גשמים בקיץ. גבורתו של הקב"ה היא שהוא שולט על הטבע ובאמצעות שליטה זו הוא דואג לבריותיו. לפיכך, גשמים בקיץ אינה מגבורתו של הקב"ה, ולכן אין אנו מזכירים אותם, אך החורף כולו מיועד לגשמים, ולכן יש להזכיר גבורות גשמים בחורף כולו אף בסוכות. כיוון שיש לנו מצות סוכה אין אנו מעוניינים בגשם ולכן אין אנו שואלים, אך כיוון שעל פי עונות השנה סוכות הוא זמן הראוי לגשמים, יש להזכירם אף בחג סוכות.

הברייתא [שם] מביאה דעות נוספות מהו תחילת זמן הזכרת גבורות גשמים[2]:"רבי יהודה בן בתירה אומר: בשני בחג הוא מזכיר... רבי עקיבא אומר: בששי בחג הוא מזכיר". שניהם סוברים שזמן הזכרת גשמים קשור לרמזי ניסוך המים בתורה[3].

להבנת שיטות אלו יש לעיין בגמ' בראש השנה [טז.] האומרת:"תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח - מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת - מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג - אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה". ניסוך המים נועד "לרצות"את הקב"ה כדי שהוא ירצה בנו ויברך אותנו בגשמי ברכה.

הקישור של הזכרת גשמים לניסוך המים, מלמד שגם הזכרת גשמים הוא כעין קרבן הנועד לריצוי[4].

משיטות התנאים האלו מוכח שזמן הזכרת גשמים אינו תלוי בזמן הטבעי הראוי לגשמים, אלא מהזמן שהתורה קבעה לריצוי גשמים בניסוך המים.

ניתן להתלבט האם לשיטת רבי אליעזר זמן הזכרת גשמים תלוי בזמן הטבעי הראוי לגשמים, או שגם הוא מודה לתנאים האחרים שזמן הזכרת גשמים הוא זמן ריצוי גשמים בניסוך המים. משאלת הגמ' אם רבי אליעזר גמר מלולב או גמר מניסוך המים, משמע שגם לדעתו זמן הזכרת גשמים תלוי בזמן שקבעה התורה לריצוי גשמים [כך מפורש בריטב"א (ב:ד"ה פיסקא ר' אליעזר אומר)].

ניתן לומר שגם רבי יהושע מודה להבנה זו, שזמן הזכרת גשמים אינו מתחילת עונת הגשמים אלא מהזמן הראוי לריצוי גשמים, אך כיוון שגשמים בחג הם סימן קללה, הזכרתם נדחית לשמיני עצרת שבו לא יושבים בסוכה. לקמן [עמ' 25@] נלמד שהראשונים נחלקו בהבנות אלו.

סיכום

נחלקו התנאים מאימתי מזכירים גשמים. רבי אליעזר אומר מיום טוב ראשון של חג, רבי יהודה בן בתירא אומר מיום שני של חג, רבי עקיבא אומר מיום ששי של חג, רבי יהושע אומר משמיני עצרת, ורבי יהודה אומר ממוסף של שמיני עצרת.

רבי יהודה בן בתירה ורבי עקיבא סוברים שזמן הזכרת גשמים מתחיל בזמן שהתורה קבעה לריצוי גשמים בניסוך המים, וכך נראה שהבינה הגמ' בשיטת רבי אליעזר. רבי יהושע סובר שלא ניתן להזכיר גשמים בזמן שהגשמים הם סימן קללה, ולכן אין מזכירים במהלך חג הסוכות, אלא רק משמיני עצרת.