פתיחה למסכת תענית

התורה [במדבר י, ט-י] מצווה:"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". התורה מצווה בזמן מלחמה ובמועדי שמחה לתקוע בחצוצרות כדי שנזכר לפני ה' אלקינו.

בספרי [בהעלותך עו] מובא שרבי עקיבא מרחיב את הדין לכל הצרות:"אין לי אלא מלחמה שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטרפת בים מנין ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור".

הרמב"ם [פ"א הל' א-ד] פוסק:"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור... ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור, עד שירוחמו מן השמים". הרמב"ם מפרש שתענית בעת צרה היא חיוב מדרבנן המבוסס על המצוה מהתורה. התורה ציוותה ש יש חיוב לזעוק ולהריע בחצוצרות בעת צרה, וחכמים קבעו שבנוסף לזעקה ולתרועה יש גם להתענות.

מסכת תענית עוסקת ברובה בדיני תענית, אך היא פותחת בזמני הזכרת גשמים ושאלתם. המשנה עוסקת בדיני תעניות גשמים ומקדימה להם את החיוב לשבח את הקב"ה בגבורות גשמים, ולבקש ולהתפלל על ירידת גשמים.

במסכת חמש חטיבות:

א. הזכרת גשמים ושאלתם.

ב. תענית יחיד.

ג. תעניות גשמים.

ד. תעניות על שאר צרות.

ה. תעניות החורבן.

יהי רצון שבזכות לימוד המסכת נפנים את חיובינו לעשות רצון אבינו שבשמים, נשוב בתשובה שלמה, והקב"ה יסיר מאתנו כל צרה וצוקה, כל נגע ומחלה, ויברך אותנו ואת כל עם ישראל בחן ובחסד טוב שירדפנו כל ימי חיינו.