בשיעור זה אנו מתחילים את החטיבה השנייה במסכת עירובין, העוסקת בגדרי מחיצות שבת. הגמרא במסכת עירובין עוסקת בעניינים אלו בשלהי הפרק הראשון ולאורך הפרק השני. בעזרת ה' סדרת השיעורים על ענייני המחיצות תלווה את הלימוד בפרקים אלו עד סיום הפרק השלישי¹. כהקדמה לנושא זה נקדיש את השיעור הראשון בסדרה לעיון בגדרי רשות היחיד.

המקור היסודי לגדרי רשות היחיד מופיע בתוספתא [שבת פ"א ה"א] המובאת בגמרא בתחילת מסכת שבת. התוספתא מפרטת את ארבע רשויות שבת ואת גדריהן:

תנו רבנן, ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. ואיזו היא רשות היחיד? חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה. זו היא רשות היחיד גמורה. [שבת ו.]

התוספתא מגדירה שני מקומות כרשות היחיד:

א.חריץ – שקע בקרקע העמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים.

ב.גדר – תל או כותל העמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים².

יש לשאול, מדוע משמיטה התוספתא ואינה מונה ברשימה זו מקום המוקף מחיצות; הרי גם הוא מוגדר כרשות היחיד?

הפני יהושע עומד על כך:

והא דלא קתני עיקר רשות היחיד שהוא מקום המוקף מארבע מחיצות גמורות, נראה לי דהא לא איצטריך לאשמעינן, דהא עיקר הוצאה דכתיב באורייתא בקרא ד'אל יצא איש ממקומו' ומקרא ד'ויעבירו קול במחנה' דלא תפיקו מרשות היחיד דידכו, איירי מסתמא בכהאי גוונא במקום דירה ממש, משום הכי לא איצטריך למיתני אלא הנך דקתני שיש בהם חידוש, דאף בעמוד גבוה י' ורחב ד' שאינו מיוחד לדירה והמחיצות נמי אינן אלא על ידי גוד אסיק. וקתני נמי חריץ שעמוק י' ורחב ד' דלא הוי נמי מקום דירה, וכי היכי דלא נימא שאין מחיצות אלא בגובה ולא בעומק, קא משמע לן דאפילו הכי דינו כמו רשות היחיד גמורה. [פני יהושע שם, ד"ה ת"ר ארבע]

לפי דבריו, ההגדרה הבסיסית של רשות היחיד היא מקום המוקף במחיצות, והגדרה פשוטה זו התוספתא אינה רואה צורך לציין. התוספתא נזקקת רק ללמד כי חריץ וגדר נחשבים גם הם למוקפים במחיצות³.

דברים אלו מבוססים על ההנחה כי ההגדרה הבסיסית של רשות היחיד היא מקום המוקף במחיצות. על פי הנחה זו, החריץ והגדר נחשבים למוקפים במחיצות: בחריץ – המחיצות נוצרות מחמת החפירה באדמה, ובגדר – מחמת דין 'גוד אסיק מחיצתא' המחשיב את כתלי הגדר כממשיכים עד לרקיע.

שיטה זו עולה מדברי רש"י הכותב בביאור דברי התוספתא "זו היא רשות היחיד גמורה":

זו היא שנגמרו מניין מחיצות שלה, שיש לה מחיצות מכל צד, כגון חריץ, וכן גדר, דאמרינן מארבעה צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מארבעה צדדין וחללו ארבעה. [רש"י שבת ו: ד"ה קמ"ל]

מבואר בדברי רש"י, כי חריץ וגדר הם רשות היחיד הואיל והם נחשבים למוקפים במחיצות⁴.

מדברי הרמב"ם עולה שיטה שונה. הרמב"ם מביא את דברי התוספתא:

ואי זו רשות היחיד, תל שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן, וכן חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן.

[הל' שבת פי"ד ה"א]

והרמב"ם מוסיף וכותב:

וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן אפילו יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה. [שם]

הרמב"ם מביא את מקום המוקף מחיצות רק לאחר שמביא את תל וחריץ⁵. עולה מכך כי לשיטתו ההגדרה היסודית של רשות היחיד אינה מקום המוקף מחיצות אלא מקום המובדל מרשות הרבים. בשל כך, לשיטתו תל וחריץ אינם רשות היחיד משום שהם יוצרים מחיצות, אלא משום שאלו מקומות המובדלים מרשות הרבים. ולפי זה, מחיצות הן דרך נוספת להבדיל את המקום מרשות הרבים וכך להפוך אותו לרשות היחיד.

הגדרה זו מפורשת בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה:

והשני רשות היחיד, והוא המקום שאין הרבים בוקעין בו, ושיעורו שיהא גבהו עשרה טפחים וארכו ארבעה טפחים ורחבו ארבעה טפחים... ואין חלוק בין שהיה עמוד עומד על פני הארץ ויש בו שיעור זה, או שהיה חריץ בארץ ויש בו אורך ורוחב וגובה כמו שהתנינו, או מקום מוקף ארבע מחיצות כגון הבתים והחצרות, הכל נקראין רשות היחיד.

[פירוש המשנה שבת פ"א מ"א]

למחלוקת הראשונים בגדר רשות היחיד, האם ההגדרה היסודית היא מקום המוקף מחיצות או מקום המובדל מרשות הרבים, יש השלכה על שתי שאלות עקרוניות:

א.מקום המובדל מרשות הרבים ללא מחיצות: לפי רש"י וסיעתו – אינו רשות היחיד, הואיל ואינו מוקף מחיצות. לעומת זאת, לפי הרמב"ם – ייחשב לרשות היחיד, הואיל והוא מובדל מרשות הרבים.

ב.מקום המוקף במחיצות שאינן מבדילות אותו מרשות הרבים: לפי רש"י וסיעתו – בפשטות הוא נחשב לרשות היחיד, הואיל והוא מוקף במחיצות. לעומת זאת, לפי הרמב"ם – אינו רשות היחיד, הואיל ואינו מובדל מרשות הרבים.

לדין מקום המובדל מרשות הרבים ללא מחיצות יש ביטוי הלכתי במחלוקת הראשונים בדין 'גוד אסיק' במחיצות שאינן ניכרות. כאמור, רש"י כותב כי תל נחשב לרשות היחיד הואיל ויש לו מחיצות המקיפות אותו מדין 'גוד אסיק':

וכן גדר, דאמרינן מארבעה צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו, ונמצא ראשו מוקף מארבעה צדדין וחללו ארבעה. [רש"י שבת ו: ד"ה קמ"ל]

מדבריו עולה כי גם במחיצות שאינן ניכרות אומרים 'גוד אסיק מחיצתא'.

המאירי חולק וכותב:

שאין אומרים גוד אסיק אלא במחיצות הניכרות. [מאירי סוכה ד: ד"ה היתה]⁶

המאירי מבאר, כי אף על פי כן תל נחשב לרשות היחיד:

שאין הטעם אלא מפני שכל שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו תשמיש של בני רשות הרבים, ודינו כרשות היחיד אף בלא מחיצות. [שם]⁷

דבריו מבוססים על שיטת הרמב"ם, כי רשות היחיד אינה טעונה מחיצות אלא הבדלה מרשות הרבים⁸.

ביטוי נוסף למחלוקת העקרונית בדין מקום המובדל מרשות הרבים ללא מחיצות, קיים לגבי גג שאינו מסתיים במקביל לקירות הבית אלא שוליו בולטים לרשות הרבים בצורה זו:

תוס' כותבים:

ואומר ר"י, דגגין שלנו שבולטין ראשיהן לרשות הרבים... הוי כרמלית דלא מינכרא מחיצתא... והואיל וכן כל הגג אסור כי כל הגג נפרץ במילואו לכרמלית לאותה בליטה הבולטת לרשות הרבים. [תוס' עירובין פט. ד"ה במחיצות]

תוס' כותבים, כי גג שראשו בולט לרשות הרבים נחשב לכרמלית משום שהגג פרוץ במלואו לבליטה הבולטת לרשות הרבים. המהרש"א תמה, מדוע תוס' אוסרים את הגג משום שנפרץ לכרמלית, והלא בלאו הכי יש לאוסרו משום שאינו מוקף במחיצות⁹. המהרש"א מתרץ:

דודאי בליטה הבולטת לרשות הרבים וגדיים בוקעין בו נעשה כרמלית, אבל כל שאר הגג שעומד עד כנגד המחיצות אינו נעשה כרמלית כיון דאי אפשר שם לגדיים דבוקעין בו והוי רשות היחיד אף שאין המחיצות ניכרות, אי לאו דנפרץ במלואו לאותה בליטה.

[מהרש"א, שם]

המהרש"א כותב, כי אמנם הגג אינו מוקף במחיצות, אך הואיל והוא מובדל מרשות הרבים ואין הגדיים בוקעים תחתיו, די בכך כדי להחשיבו לרשות היחיד. דברי המהרש"א מבוססים על שיטת הרמב"ם דלעיל, כי הגדרת רשות היחיד היא מקום המובדל מרשות הרבים, ולכן תתכן רשות היחיד גם ללא מחיצות. אחרונים רבים [תוספת שבת שעד, יא; יד אפרים סי' שעד; שו"ע הרב שמה, כג] חולקים על שיטת המהרש"א¹⁰, ושיטתם מבוססת על ההבנה כי הגדרת רשות היחיד היא מקום המוקף במחיצות, ולכן לא תתכן רשות היחיד ללא מחיצות¹¹.

לדין מקום המוקף מחיצות שאינן מבדילות אותו מרשות הרבים, יש שני ביטויים הלכתיים בפסקי הרמב"ם.

ביטוי אחד הוא בשיטתו הייחודית של הרמב"ם לגבי מחיצה העשויה לנחת ומחיצה העשויה לצניעות:

כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה, וכל מחיצה שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה, וכל מחיצה שאינה עשויה אלא לצניעות בלבד אינה מחיצה.

[הל' שבת פט"ז הט"ו]

מבואר בדברי הרמב"ם כי מחיצה העשויה לנחת ומחיצה העשויה לצניעות כלל אינן נחשבות כמחיצה. שאר הראשונים [עבודת הקודש ש"ג סי' ג; רא"ש פ"ב סי' ו; טור סי' שסב] חולקים וסוברים כי מחיצות אלו מעיקר הדין הן מחיצות גמורות, אלא שדינן כמחיצות קרפף שלא הוקף לדירה.

נראה כי שיטת הרמב"ם מבוססת על שיטתו העקרונית, כי הגדרתה היסודית של רשות היחיד היא מקום המובדל מרשות הרבים. בשל כך, מחיצה שאינה מבדילה אותה מרשות הרבים אינה מועילה¹².

ביטוי נוסף לדין מקום המוקף מחיצות שאינן מבדילות אותו מרשות היחיד הוא בפסק הרמב"ם לגבי הכלל 'פי תקרה יורד וסותם'. המשמעות הפשוטה של הכלל הזה היא שהתקרה יוצרת מחיצה, אך הרמב"ם פוסק ש'פי תקרה' מועיל רק מדרבנן:

אכסדרה בבקעה מותר לטלטל בכולה ואף על פי שהיא שלש מחיצות ותקרה, שאנו רואין כאילו פי תקרה יורד וסותם רוח רביעית, והזורק מרשות הרבים לתוכה פטור, כזורק למבוי סתום שיש לו קורה. [הל' שבת פי"ז הל"ה]

דברי הרמב"ם טעונים ביאור: מדוע 'פי תקרה' אינו מועיל להגדיר את המקום כרשות היחיד דאורייתא? תמיהה זו מתחזקת לאור פסקי הרמב"ם בהלכות סוכה [פ"ד ה"ח] ובהלכות כלאים [פ"ז הי"ח], שם 'פי תקרה' מועיל מדאורייתא¹³.

אחרונים [חזון יחזקאל פ"א ה"ז; משנת יעבץ סי' או"ח סי' סב] מבארים, כי פסק הרמב"ם מבוסס על שיטתו העקרונית דלעיל, על פיה גדר רשות היחיד אינו מקום המוקף מחיצות אלא מקום המובדל מרשות הרבים. בשל כך, על אף ש'פי תקרה' מהווה מחיצה מדאורייתא, הוא אינו מבדיל את המקום מרשות הרבים, ולכן אין בכוחו להגדיר את המקום כרשות היחיד מדאורייתא.

לסיכום: בשיעור זה ראינו שתי גישות עקרוניות בדברי הראשונים בגדר רשות היחיד:

א.לפי רש"י וסיעתו – מקום המוקף מחיצות.

ב.לפי הרמב"ם וסיעתו – מקום המובדל מרשות הרבים.

מחלוקת עקרונית זו משליכה על שתי שאלות עקרוניות:

א.מקום המובדל מרשות הרבים ללא מחיצות: תל (אם לא אומרים בו 'גוד אסיק), או גג הבולט לרשות הרבים.

ב.מקום המוקף מחיצות שאינן מבדילות אותו מרשות הרבים: מחיצות העשויות לנחת ומחיצות העשויות לצל, וכן מחיצה מדין 'פי תקרה יורד וסותם'.

בשיעור הבא בעזרת ה' נבחן את גדר מחיצות שבת בהשוואה למחיצות סוכה.