הסבר הסוגיה

האישה נקנית בשלש דרכים... נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. [משנה ב.]

המשנה [ב.] מלמדת שיש שלוש דרכי קידושין: כסף, שטר וביאה. לכאורה נראה ברור ששלוש דרכים אלו הן שלוש אפשרויות שדי באחת מהן להחלת חלות הקידושין. עם זאת, מדברי הירושלמי עולה שהבנה זו אינה פשוטה:

כיני מתניתין: או בכסף או בשטר או בביאה. ותני רבי חייה כן: לא סוף דבר בשלושתן, אלא אפילו באחד מהן. בכסף מנין? 'כי יקח' – מגיד שניקנית בכסף. בביאה מניין? 'ובעלה' – מגיד שנקנית בביאה. הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו, כסף בלא ביאה ביאה בלא כסף מניין? רבי אבהו בשם רבי יוחנן: כתיב 'כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל', הגע עצמך אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק... הא למדנו ביאה בלא כסף, כסף בלא ביאה מניין? 'ויצאה חנם אין כסף אם אחרת יקח לו' – מה זו בכסף אף זו בכסף. [ירושלמי פ"א ה"א]

הירושלמי טורח להדגיש שכוונת המשנה אינה שיש צורך בשלושת מעשים אלו, אלא די באחד מהם: "או בכסף או בשטר או בביאה". הירושלמי אף מקשה על הדרשה הלומדת את דרכי הקידושין השונות, מניין שדי בכל דרך לבדה ואין צורך גם בכסף וגם בביאה כדי להחיל את הקידושין, והוא לומד זאת מדרשה.

ההווה אמינא של הירושלמי צריכה תלמוד: לכאורה משעה שיש מקור לכסף, שטר וביאה, אנו יודעים שכל אחד ממעשים אלו הוא מעשה קידושין, ומסברה די במעשה אחד כדי להחיל את הקידושין. מדוע, אם כן, הירושלמי אינו רואה זאת כדבר פשוט? מדוע הירושלמי שואל "כסף בלא ביאה, ביאה בלא כסף מניין"[1]?

הרב ישראל זאב גוסטמן מבאר את דברי הירושלמי על פי טענתו שבקידושין יש שלושה רבדים – קניין, איסור ואישות:

דישנן בקידושין ג' עניינים: א) קניין, האישה נקנית לבעלה... ב) איסור, דאסר לה אכולי עלמא כהקדש... ג) התייחדות לאישות. [קונטרסי שיעורים שיעור א אות א]

לאור תפיסתו זו טוען הרב גוסטמן שהיתה סברה שלשם החלת שלושה רבדים אלו נדרשים שלושה מעשים שונים:

גדולה מזו מצאנו בירושלמי, דיש מקום לומר דבעי שלשה מעשי קידושין ביחד כדי שיחולו קידושין גמורין שנכללו בו ג' עניני חלות הקידושין הנ"ל, ומעשה אחד סלקא דעתין שיפעול רק חלות אחת... ומסתבר לומר דכוונת הירושלמי, דאי הווה אמינא אישה נקנית בשלשתן יחד, היינו דכיון דישנן בקידושין שלשה עניינים הנ"ל בעי מעשה מיוחד על כל עניין ועניין: חלק הקניין שבקידושין חייל דווקא על ידי כסף, שזהו קיחה דאיקרי קנין; וחלק ההתייחדות לאישות חייל דוקא על ידי ביאה, שזהו ענין אישות; וחלק האיסור חייל דוקא על ידי שטר, דשטר קידושין הרי יליף מ'ויצאה והיתה', ומבואר במשנה גיטין דף פה ע"א: 'גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם', עד כאן, והכא נמי שטר קדושין הוא האוסר. וזהו דסלקא דעתין לומר דאישה נקנית דוקא בשלשתן יחד, קמשמע לן דאו או קתני. [שם, אות ב]

לדברי הרב גוסטמן, שלוש דרכי הקידושין מכוונים כנגד שלושה רבדים המרכיבים את חלות הקידושין: כסף – הנלמד "קיחה קיחה משדה עפרון" – מכוון כנגד הרובד הקנייני, שטר – הנלמד מגט המתיר את איסור האישה – מכוון כנגד הרובד האיסורי, וביאה מכוונת כלפי הרובד האישותי. בשל כך, היתה סברה שכל אחד ממעשים אלו מחיל רובד אחד בלבד מחלות הקידושין, ולכן לשם החלת מעשה הקידושין בשלמותו נדרש ששלושת מעשים אלו נעשו[2]. לפיכך נזקק הירושלמי לחדש וללמוד מדרשת הכתובים שדי במעשה אחד: "או כסף או שטר או ביאה".

הרב גוסטמן טוען שהתפיסה שמעשה הקידושין מורכב משלושה רבדים שונים קיימת גם למסקנת הירושלמי:

ונהי דהאמת הוא כן דישנם בקידושין כל השלשה עניינים הנ"ל, מכל מקום כולהו חיילי על ידי מעשה אחת, או בכסף או בשטר או בביאה... ונראה שגם לפי האמת נפקא מינה בין שלש הדרכים, דנהי דחיילי כל שלשה העניינים ממעשה אחד, מכל מקום בכל חדא וחדא התחלת הקידושין הוא מדין העיקרי שבכוח מעשה זה, ואחר כך נסתעפו ונתפשטו ממנו גם שאר חלקי הקידושין. ולפי זה בכסף התחלת הקדושין הוא מדין קניין וממנו יחולו גם חלות איסור והתייחדות לאישות, בשטר ההתחלה היא מהאיסור שבו, ובביאה ההתחלה היא מההזמנה וההתייחדות לאישות. [שם]

לדבריו, למסקנת הירושלמי שלושת רבדים אלו אחוזים זה בזה, ולכן כאשר אדם מחיל רובד אחד – שני הרבדים האחרים חלים מאליהם. כאשר אדם מקדש אישה בקידושי כסף – הוא מחיל את הרובד הקנייני, והרובד האיסורי והרובד האישותי חלים מאליהם; כאשר אדם מקדש אישה בקידושי שטר – הוא מחיל את הרובד האיסורי, והרובד הקנייני והרובד האישותי חלים מאליהם; כאשר אדם מקדש אישה בקידושי ביאה – הוא מחיל את הרובד האישותי, והרובד הקנייני והרובד האיסורי חלים מאליהם.

תפיסה זו, ששלוש דרכי הקידושין נבדלות זו מזו במהותן וכל אחת מהן היא בעלת אופי שונה, מתאימה לנאמר בשיעורים האחרונים שלשיטת הירושלמי יש חילוקי דינים בין דרכי הקידושין.

בשיעור שלושים ['קידושי שטר'] הבאנו את דברי הירושלמי שלגבי 'קידושין לזמן' יש הבדל בין קידושי כסף לקידושי שטר:

הרי את מקודשת לי שלשים יום, הרי זו מקודשת... הרי זו גיטה שלשים יום אין זה גט כריתות. אמר רבי יצחק בר לעזר: הדא דאת אמר מקודשת בשקידשה בכסף, אבל אם קידשה בשטר – הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין, מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת. [ירושלמי פ"ג ה"א]

הרב גוסטמן מבאר על פי דרכו את החילוק בין קידושי כסף לקידושי שטר:

וביאור הדברים לפי מה שכתבתי, דבכסף ההתחלה היא מדין קניין, וקניין שייך אפילו לזמן ונקרא מעשה קדושין, ושוב אמרינן דמקודשת לעולם משום דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט. מה שאין כן בשטר דיליף מגירושין והוא איסור אישות וכנ"ל, בזה אמרינן כמו דלא מהני גירושין לזמן, דאין זה כריתות, כך בקידושין אין על איסור זמני שם קידושין, ואין זה נקרא מעשה קידושין כלל ואין כאן אפילו התחלה לקידושין, וממילא לא שייכא סברא דלא מצינו אישה יוצאה בלא גט. [קונטרסי שיעורים שם, אות ה]

לטענתו, הואיל וקידושי כסף מחילים חלות קניינית, הם יכולים לחול גם לזמן; קידושי שטר, לעומת זאת, הואיל והם מחילים חלות איסורית, דינם כגט: כשם שגט צריך להתיר את האיסור באופן מוחלט ("גט כריתות"), כך גם שטר קידושין צריך להחיל על האישה איסור מוחלט שאינו תלוי בזמן^[3].

בשיעור שלושים ואחד ['קידושי ביאה'] הבאנו את דברי הירושלמי המחלק ביחס לקידושי חרש בין כסף לביאה:

מתניתא בשקידשה בכסף, אבל אם קידשה בבעילה – קידושיו מעשה וגירושיו אינו מעשה.

[ירושלמי יבמות יד, א]

לדברי הירושלמי, דין המשנה [יבמות, שם] שקידושי כסף של חרש תקפים מדרבנן בלבד, אמור רק לגבי קידושי כסף, אך אם חרש קידש בביאה – לקידושיו יש תוקף דאורייתא. הזכר יצחק [ח"א סי' יד] מבאר שדברי הירושלמי מבוססים על הבחנה עקרונית בין קידושי ביאה לשאר דרכי הקידושין: קידושי ביאה אינם מעשה קניין אלא תחילת חיי האישות, ולכן קידושי ביאה יכולים להיעשות גם על ידי חרש והם תקפים מדאורייתא[4].

המקורות השונים בירושלמי מורים על שיטה ברורה ועקבית, על פיה חלות הקידושין היא חלות המורכבת מרבדים שונים: קניין, איסור ואישות. במעשה הקידושין האיש גם קונה את האישה[5], גם מחיל עליה איסור לכל העולם וגם יוצר את קשר האישות. עם זאת, כפי שראינו בשני השיעורים האחרונים, בדברי הבבלי אין זכר לחילוקי דינים בין כסף, שטר וביאה, והבבלי [כתובות עד.] אומר ש"הוקשו הוויות להדדי" – ההיקש שבין דרכי הקידושין מלמד שהדרכים השונות דומות זו לזו בדיניהן. כמו כן, כפי שהערנו בשיעור הקודם, הבבלי [קידושין ה.] עושה 'צריכותא' בין מעשי הקידושין השונים, ומכאן שמעשי הקידושין דומים זה לזה במהותם. מסתבר שהבבלי חולק על תפיסתו של הירושלמי מיסודה: לדידו אין רבדים שונים באישות, ולכן הקידושין מחילים חלות מסוימת אחת.