שערי יושר שער ז פרק ח "ועל פי מה... ע"י שליח"
ועל פי מה שכתבנו יש לפרש דעיקר מה דמקשה בגמרא מקדושי ביאה, הוא דכיון דמ"מ בקדושי ביאה לא מהני שליחות, ראוי לנו לומר דלא יהני תנאי, דאולי קדושי ביאה אינו כשאר קניני אישות, דהמעשה היא עיקר הסיבה ודומה לחליצה דלא מהני תנאי, מחמת דאי אפשר לקיומי ע"י שליח, ומשני הש"ס כיון דאיתקוש הויות להדדי, עלינו לומר דגם בקדושי ביאה עיקר החלות הוא מחמת רצון הבעלים, כמו בקדושי כסף ושטר, והביאה הוא בגדר מעשה הקנין ככסף ושטר, ומשו"ה מהני תנאי בקדושי ביאה אף דאי אפשר לקיומיה ע"י שליח.
שיטה מקובצת (בשם רש"י מהדו"ק) כתובות עג: ד"ה ובפחות
ובפחות משוה פרוטה. והוא נתכוון לקדשה במלוה אף על פי שישלח החתן סבלונות בתוך האירוסין דאיכא למימר לשם קידושין שדרינהו לא אמרינן הכי ואינה מקודשת ואם בעלו קנו משמע לאלתר סמוך לקדושין ואף על גב דבקטן שקדש ליכא למימר בעל לאלתר דהא אין בעילתו קונה עד שיגדיל איכא לאוקמי בקטן שהוא בן תשע שנים שביאתו ביאה אבל לקדש בכסף ובשטר אין לו יד וקתני קנו דלשם קדושין בעיל ולא אמרינן אקדושי קמא סמיך.
זכר יצחק ח"א סי' יד "לפי המבואר אצלי... יראה המעיין"
לפי המבואר אצלי שיטת התוספתא והירושלמי דקדושי ביאה שאני מכסף ושטר, דכסף ושטר הם בגדר קנין שהוא קונה אותה, אבל בביאה עצם המעשה הוא הקנין, וכמו בב"נ לחד מ"ד בירושלמי קידושין (פ"א ה"א (א, ב)) דאף בע"כ קונה אותה דהיא אשתו, רק דבעי כונה לשם אישות, וכל שבא עליה סתמא דהיא ביאת זנות לא קנה. ולזה אמרו בתוספתא בפ"ק דקידושין (ה"א) איזה ביאה כל שבא עליה לשם אישות, וכל שבא עליה שלא לשם אישות אינה מקודשת. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מאישות ה"ה שינה וכתב דאומר לה הרי את מקודשת לי, והיינו דלא קי"ל כהך תוספתא, דמש"ס דילן מוכח דביאה שוה לכסף ושטר שהרי מהני תנאי, משום דהוקשו הויות להדדי, כמו"ש בכתובות (עד, א) וזהו הכונה דהוקשו, דהוי בגדר אחד. וזהו שאמרו (קידושין י, א) דכל הבועל דעתו על גמר ביאה, ולפי התוספתא אין מקום לזה, דהא מ"מ גם ההתחלה היתה לשם אישות. ועיין בבה"ג ה' אישות ותמצא שם דאחרי דהביא הש"ס דכל הבועל וכו' ביאר שם בלשונו דבאמירתו הרי את מקודשת כיון לגמר, דמזה מוכח דאמירה בעי ולא כונה לשם אישות. וגם פסק שם דכמו בכסף בעי עדים דחזי, כן נמי בביאה. ולפי שיטת התוס' אין מקום לעדים, כמו בב"נ קודם מתן תורה דקנה ביחוד בינו לבין עצמו, כמש"כ הרמב"ם בריש הלכות אישות (פ"א ה"א), אבל אחרי דמוכרח דהש"ס דילן חולק, לזה גם בביאה בעי עדים. ולזה תמצא דבכל דוכתי דהירושלמי מחלק בין ביאה לכסף לא הביאם הר"מ והראשונים, כמו בחרש שאם קידש בביאה מהני (עיין שם ביבמות פי"ד ה"א) וביעוד בקידושין (פ"א ה"ב), דהכל הולך למקום אחד כאשר יראה המעיין.