רמב"ן ב"מ ו. ד"ה מדקאמרינן, "ותו קשיא... מהניא ליה תפיסה", אבל י"ל... ועיקר"
ותו קשיא הא דאמרינן התם (י"ט ב') גבי שנים החתומים על השטר ובאו שנים אחרים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל אנוסים היו וקטנים היו נאמנים ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין, ואקשינן ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו, ואסיקנא דאוקי ממונא בחזקת מריה, כלומר לא מקרע קרעינן ליה ולא אגבויי מגבינן ביה אלא אי תפס לא מפקינן מיניה, ואמאי כיון דמדינא פטור דאוקי ממונא בחזקת מאריה היכי מהניא ליה תפיסה...
אבל י"ל דכל תרי ותרי לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת דמרה קמא אלא מאן דתפס תפס במטלטלי, דספיקא דאורייתא הוא וכל ספיקא דאורייתא אפילו גבי איסורי נמי לא אמרינן אוקמינן אחזקה כדפרישית בקידושין פרק האומר (ס"ו א'), ובזה כל השמועות מתחוורות, דגבי בתולה נשאתני מהניא תפיסה משום דמילתא דעבידא לאיגלויי, וגבי קטנים היו משום דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מפקינן מטלטלי מיד תופס, וכנ"ל ועיקר.
רמב"ן כתובות טז: ד"ה והא דקא אמרינן, "ולי נראה דכל תרי ותרי... ולא מפקינן כנגדן"
והא דקא אמרינן הכא דמהניא תפיסה משום דאיכא למימר המע"ה, ולקמן נמי הכי משמע כדאמרינן אין נאמנים לפוסלו לומר דלא קרעינן לשטרא ואם תפס אין מוציאים אותו מידו, איכא למידק עלה דהא אמרינן בריש מסכת מציעא תקפה אחד בפנינו מוציאין אותה מידו, ואיכא למימר התם היינו טעמא דמוציאין משום דמקמי הכי איפליגו בה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי הלכך מההיא שעתא הוה דינא דתרווייהו שוין בה לחלוק וזה יטול חציה וזה חציה וכי תקפה בפנינו לא מהניא תפיסתו, אבל הכא מקמי דתיתי לבי דינא ומקמי דיטעון אלמנה נשאתיך תפסה הלכך כי אתו בתר הכי ומתעצמין בדין אמרינן המע"ה, ואין זה נכון דהא אמרינן התם תקפו כהן מוציאין אותה מידו ומה בין זו לזו, והראב"ד ז"ל כתב דלא תפסה בסהדי קא אמרינן דההיא ודאי לא מהניא לה תפיסתה דתקפה אחד בפנינו מוציאין אותה מידו אלא אי תפסה בלא סהדי קאמרינן דלא מפקינן מינה מגו דאי בעיא אמרה להד"מ כי אמרה נמי איתנוסי אתנוס מהימנא, וההיא דאמרינן לקמן אין נאמנין לפוסלו ואמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה והוא מאן דתפיס, הכי נמי קאמר דאי תפיס שלא בעדים לא מפקינן מיניה ומשום מגו, ואפ"ה אם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין לפוסלו ומפקינן מיניה דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, ולי נראה דכל תרי ותרי בעדים אין מוציאין מידו במטלטלין מה שאין כן בשאר הספקות כגון תקפה כהן וכגון תקפה אחד בפנינו דעדים אלימי ולא מפקינן כנגדן, והא דזמנין דתפסה כדברי הראב"ד ז"ל, ויש לומר דכיון דמילתא דעבידא לאגלויי היא אי תפסי בפנינו נמי לא מפקינן מינייהו כדאמרינן בפרק המקבל [קי.] פירות בחזקת אוכליהן עומדין ואקשינן והאמר רב נחמן קרקע בחזקת בעליה עומדת ה"מ במילתא דלא עבידא לאגלויי אבל במילתא דעבידא לאגלויי אטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן, ובפרק קמא דבבא מציעא כתבתי לסברא זו ופרשתי דיני תפיסות בארוכה, וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי לא מהניא תפיסה אלא כיון שהוחזקו נכסים לבני המשפחה המע"ה כדאמר בפרק מי שמת [קנד:] ובההיא דפרק המקבל ולקמן נמי אמרינן כיון דאית ליה חזקה דאבהתיה אוקי נכסי בחזקת בר שטיא ואף על גב דלקוחות תפסי, והתם מקרקעי הוו כדפרש"י ז"ל, אבל מטלטלי כה"ג בחזקת לקוחות קיימי.
רשב"א כתובות טז: ד"ה הא דאמרינן, "אלא ודאי ההיא אפי' בדתפס... פרק האומר"
הא דאמרינן זימנין דתפסה מאתים ואמרה אנא נמי בתולה הואי, יש מי שפי' שתפסה אפילו בעדים, וקשיא להו הא דאמרי' בריש פ"ק דמציעא [ו.] תקפה אחד בפנינו מוציאין אותה מידו, וניחא להו דהתם כשרבו עליה תחילה הילכך מההיא שעתא הוה דינא דיחלוקו וכיון שתקפה חד מינייהו בפנינו הוה ליה כגוזל של חבירו אבל הכא דתפסה מקמי דנחלקו בה ולבתר דנחלקו בה לא תפסה כלל אמרי' ביה המוציא מחבירו עליו הראיה, ואינו מחוור כלל דכל מאי דאית ברשותיה דאיניש בדידיה מחזקינן ליה והיינו נסכא דר' אבא [ב"ב לג:] וכן נמי תקפו כהן דאמרו שם דמוציאין אותו מידו, והא דאמרי' לקמן [יט:] גבי שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים אחרים ואמרו כתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו וכו' אם כתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנין ואסיקנא דאינן נאמנין ולא מיקרע קרעינן לשטרא ולא אגבויי מגבינן ביה ואי תפס לא מפקינן מיניה, איכא למימר דההיא נמי בדתפס שלא בעדים, ומיהו ודאי התם לכאורה אי אפשר לומר כן דא"כ אף אתה צריך לומר דרישא דקתני אם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין אי תפס אפי' שלא בעדים מפקינן מיניה, ואין נכון לומר כן דכיון דאיכא שטרא בידיה ומדינא לא בעינן קיום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אי תפס שלא בעדים לא מפקינן מיניה דלא קרינן בכי הא מגו במקום עדים כיון דאיכא עידי שטר דמסייעי ליה, אלא ודאי ההיא אפי' בדתפס בעדים היא ואפי' הכי כיון דתרי ותרי נינהו ומטלטלין נינהו דשייכא בהו תפיסה ואיכא תרי דאמרי דדידיה תפס לא מפקינן מיניה, ואף על גב דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דילמא סבירא לן כמאן דאמר ביבמות פרק ארבעה אחים [לא.] תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפקינן מילתא מחזקתיה וכמו שכתבתי בקדושין פרק האומר, אבל כאן ודאי אי תפסה בעדים מפקינן מינה כדין כל תופס מרשות חברו שמוציאין מידו ואינו נאמן לומר אין תפסי ודידי תפסי, וכ"ש זו שהיא מודה שלא תפסה משלה אלא משל בעל ודינא הוא דקא עבדה לנפשה לגבות משלו כמה שהיא אומרת שהוא חייב לה, ואם אתה אומר כן לא שבקת חיי לכל בריה יהא כל אחד ואחד הולך ותופס בשל חברו ויאמר לו יש לי בידך כנגדן כסות או פירות, והעיקר בשתפסה שלא בעדים ואפי' הכי כיון שהעבירו בפניה חבית פתוחה אינה נאמנת במגו דלא תפסי דהוה ליה מגו במקום עדים, והוא הנכון.
ריטב"א כתובות כ. ד"ה אלא אמר רב נחמן
אלא אמר רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה. וכי תימא אם כן למאי [קתני] בו אין נאמנין, פירש"י ז"ל דה"ק אין נאמנין לבטל השטר לגמרי ולא אגבויי מגבינן ביה ולא קרעינן ליה ואי תפס לא מפקינן מיניה, ולפי לשון זה משמע דברישא כיון שנאמנין מקרע נמי קרעינן ליה וכן דעת קצת רבותי שיחיו.
והא דאמרינן דאי תפס לא מפקינן מיניה. יש שפירשו דדוקא תפס בלא עדים דאית ליה מגו ויכול לומר תפסתי וכדין תפסתי ועדים האחרונים שקר מעידין, אבל תפס בעדים דלית ליה מגו כיון דתפס הוא מפקינן מיניה דאוקי ממונא בחזקת מריה, והא דאמרינן התם תקפו כהן מוציאין אותו מידו, משום דהתם אפילו תפס שלא בעדים לית ליה מגו דבטענת שמא תפיס ביה, וכי תימא אם כשתפס בלא עדים דאית ליה מגו אפילו רישא נמי אמאי מפקינן מיניה, ויש לומר דברישא כיון דהאי שטרא תפיס והאי שטרא חספא בעלמא הוא אין כאן מגו וכההיא דאמרינן בפרק חזקת הבתים [לב:] גבי אין שטרא זייפא הוא ומיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס, ומיהו אי טעין ואמר אנא אמלוה תפיסנא ולאו משום האי שטרא השתא ודאי איכא מגו ומהניא ליה תפיסה דיליה.
ורבינו הגדול ז"ל פירש דהכא אפילו תפס בעדים נמי לא מפקינן מיניה דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא ובאיסורין לחומרא ובממונא לקולא אוקי ממונא בחזקת מרא דתפיס ליה דהיכא דקאי ליקום וכן דעת רבינו אלפסי ז"ל, אבל אין זו דעת ר"י ז"ל ולא דעת רבינו ז"ל אלא כל תרי ותרי אוקי ממונא בחזקת מריה קמא ואוקי גברא או איתתא בחזקתה, אלא דבאשת איש החמירו לאוסרה מספיקא מדרבנן ולא נימא אוקי איתתא בחזקתה, והכין רהיט עובדא דינאי מלכא [קידושין סו.], וכן לקמן בפירקין [כתובות כו:] בשמעתא דמעלין לכהונה על פי עד אחד וכן פר"ח ז"ל וכן עיקר, וכבר ברירנא לה בכמה דוכתי בס"ד.
ורבינו אלפסי ז"ל הביא ראיה לדבריו דאם כן דבתרי ותרי אמרינן אוקי גברא אחזקתיה הכא נמי אוקי לעדי השטר בחזקתייהו, ותמוהין דבריו ז"ל דבתרי סהדי גופייהו דהוו בהכחשה לא שייך לומר דנוקמינהו בחזקתייהו דא"כ אימא לאידך גיסא דנוקים אידך בחזקתייהו והם מעידים עדות אמת, ויש מפרשים דבריו ז"ל שאין ראייתו אלא מקטנים היו דנימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינהו לסהדי בחזקה דר"ל שאינם חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול, וגם זו אינה דליכא לההיא חזקה כלל היכא דאיכא עדים דמכחשו ליה, הילכך אין לנו אלא כפירוש הראשון דכל שתפס בעדים מפקינן מיניה.