הקדישה כי לא תקפה מהו תמהני והא תקיפה דמהניא משום דאמרינן אודויי אודי ליה ומה ענין הקדישה לכאן ואי דמיבעיא ליה אי אמרינן אודויי אודי בהקדישה דומיא דתקפה א"כ היכי מפשטא בעיא מספק בכורות ומכל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין ואיכא למימר פשיטא לן מילתא דכי הקדישה ואשתיק ולבסוף צווח כמאן דתקפה דמי למימר ביה דאודויי אודי אלא דלא אלימא ההיא הודאה לאפוקי ממונא ממאן דתפיס אלא אי הקדש חייל עליה הא תקפה ואפקה מיניה אי לא חל עליה לאו כלום עבד ואע"ג דאישתיק האי.

לא צריכא דאישתיק ולבסוף צווח מאי כיון דאישתיק כו'. נ"ל דבעיין הכי מיפרשא דודאי פשיטא לן דהאי דאשתיק ולבסוף צווח איכא למתלי בהודאה כיון דאשתיק ואיכא למימר דלאו הודאה היא כיון דלבסוף קא צווח אלא הכי קמבעיא לן מי אמרינן טלית זו מתחילה בספק היתה עומדת שלא היינו יודעין של מי היא וכיון שכן אף ספק הודאה מהני להעמידה ברשות זה שתקפה או דלמא כיון דקצווח ואיכא למימר דהאי דאשתיק לאו משום הודאה הוא אין תולין לומר שמא הודה לפי שטלית זו מתחילה לא היתה מוטלת בספק דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי' הוא ומאי דתפיס האי דידי' הוא וכיון שכן אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי, ואם תרצה תפרש דכי אמרי' או דילמא כיון דקא צווח וכו' ה"ק שאפי' נאמר שטלית זו בספק היתה מונחת בתחלה אין מעמידין אותה בחזקת זה שתקפה משום דליכא לספוקי בהודאה כלל דכיון דקא צווח איגלאי מילתא בודאי דהאי דאשתיק סבר הא קא חזו לי רבנן ולאו משום הודאה כלל, ומ"מ כי אמרי' כיון דאשתיק אודויי אודי ליה לומר שאפשר לתלות בהודאה וכיון שהטלית זו בספק היתה עומדת מתחלה אף בספק הודאה סגי לה אבל אלו היינו תופסין אותה בתחלה כאלו היא של שניהם בודאי הדבר ברור שאין הודאה זו מעמידתה בחזקת התופס, ובסמוך תראה דהא דבעינן לקמן הקדישה כי לא תקפה מהו הביאני לפרש כך. ואת"ל תקפה א' בפנינו אין מוציאין אותה מידו הקדישה כי לא תקפה מהו. איכא למידק טובא מאי קא מבעיא לן והיכי ס"ל דכיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כמאן דתקפה דמי והא תקיפה לא מהניא אלא מטעם הודאה ובהקדישה היכי שייכא בה הודאה, תירצו בתוס' דהכי קא מבעיא לן מי אמרי' כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיון דאקדשה בפניו ה"ל למצווח כאלו תקפה ומסרה לאחר ומדאשתיק אודויי אודי לי' או דילמא סבר השתא מיהא לא תקפה וכל שלא תקפה מאי אצוח, ואין זה מחוור דהא מייתי' ראיה מספק בכורות והתם ליכא למימר שתק ולבסוף צווח וליכא למידן בה משום הודאה כלל, לפיכך נ"ל דה"פ דשמעתא את"ל תקפה א' בפנינו מוציאים אותה מידו הקדישה אינה מוקדשת שכיון שאין מעמידים אותה בידו משום ספק הודאה זו אלמא שאנו תופסים אותה כאלו היתה מתחלה בודאי חציה של זה וחציה של זה וכיון שכן פשיטא לן דהקדישה אינה מוקדשת דה"ה כמקדיש ממון שהוא של חבירו לגמרי, ועוד שבין שתאמר שהיא מתחילה של שניהם בודאי או מן הספק כיון שאין מעמידין אותה ברשות התוקף אלא בהודאה גמורה כאלו היתה של חבירו בודאי הרי אין לו לזה חלק כלל באותו חציה כדי שתהא מוקדשת מכחו, אבל את"ל דתקפה א' בפנינו אין מוציאין אותה מידו אלמא שאין אנו תופסין טלית זו בתחלה כאלו היתה בודאי של שניהם שא"כ היאך מעמידי' אותה ברשות התוקף מפני ספק הודאה זו שאינה אלא ספק וכמו שכתבנו למעלה אלא ודאי אף בתחלה אנו רואין אותה בספק לכל אחד וא' אלא שאין מוציאין כל חצי וחצי שבה מרשות התופס דמספיקא לא מפקינן, ומש"ה איכא לספוקי בהקדישה כי לא תקפה מהו ואפי' לא שתק חבירו אלא צווח דכיון דממון זה בספק של שניהם הוא עומד ועדיין יש לכ"א איזה דין אפי' בחצי האחר דאפי' ספק הודאה מהניא לי' דוקא לגבי הדיוט לא מפקינן מרשות התופס לפי שאין כחו חל ברשות חבירו דמחוסר תקיפה ומסירה אבל רשות גבוה בכל מקום הוא חייל ולא מחסרא בי' מסירה וכיון שממון זה בספק הוא עומד חייל עלי' הקדש מספיקא לענין אסורא דכמאן דתקפה כדיניה להדיוט דמי או דלמא כיון דהשתא מיהא הא לא תקפה ואינה שלו לשום דבר אף לענין הקדש אינה מוקדשת מכחו. ומייתינן ת"ש מספק בכורות דמשום דממונו של כהן הן קצת דאי תקפן כהן אין מוציאין מידו ובספק הן מוטלין מתחלתן אע"ג דלענין ממון הדיוט אין מוציאין אותן מרשות התופס רשות גבוה הבא מכח ממונו של כהן חל אפי' ברשותו של ישראל התופס אותן אף כאן את"ל דתקפה אין מוציאין אותה מידו כיון שבספק שניהם היא עומדת ואפי' לא תקפה הרי היא בספק כל א' וא' אע"ג דלגבי ממון הדיוט אין מוציאין כל חצי וחצי שבה מרשות התופס דוקא לגבי הדיוט משום דמחוסר תפיסה אבל רשות גבוה בכל מקום הוא חל מספק כיון שבספק היא עומדת וממון כל א' וא' הוא דאי תקפו אין מוציאין מידו, ודחינן קדושת בכור קאמרת התם לאו מכחו של כהן הם קדושים שהרי אינן ממונו כלל דלעולם אימא לך דתקפן מוציאי' אותן מידו וכיון שאינו ממונו כלל לשום דבר היאך יהו קדושים מכחו אלא התם שאני דקדושה הבאה מאליה היא ומעולם לא הי' להם חזקת היתר ואסורן מאליו הוא בא אבל הכא שצריך לבא מכחו של מקדיש לעולם אימא לך דאפי' אם נאמר תקפה א' בפנינו אין מוציאין אותה מידו הקדישה אינה מוקדשת, כנ"ל.