ביוגרפיה בקצרה
סוגיות מסכת תענית עלו לאתר לזכר שאולי כץ. נתרם על ידי הוריו שמוליק ונועדיה כץ הי"ו
ביוגרפיה
שאולי נולד בט"ז בטבת התשל"ה (30.12.74) כשהוא חולה במחלה נדירה, הקרויה "הנטר". זוהי מחלה מטבולית,
שיש לה השפעה על כל מערכות הגוף. המחלה מתפתחת עם השנים, ותוחלת החיים בה 15 – 20 שנה.
כבר בגיל שנה ניתן היה לזהות אצלו את סימני המחלה, ועם כל הקושי, הוריו, שמוליק
ונועדיה, אזרו כוח ואמונה, והחליטו שהם נלחמים איתו ובשבילו לשיפור איכות חייו,
ואולי אפילו יצליחו להתגבר על המחלה.
בצעירותו שאולי חי חיים פחות או יותר נורמליים, למד בגן ובבי"ס כמו כולם, אך מדי פעם השגרה הופרעה ע"י ניתוח
או טיפול כלשהו.
התפנית הגיעה בגיל 8, כאשר הוא נכנס לניתוח שקדים, שבמהלכו נחנק, והרופאים נאלצו לפתוח לו את הקנה. התברר כי מכאן והלאה חייו השתנו לחלוטין. הוא איבד את קולו, ונזקק לצינור קבוע הנקרא "קנולה" כדי לאפשר לו נשימה חופשית.
בתום האשפוז הארוך שאולי חזר לשגרה ולבית הספר, לאחר שארגנו לו את כל הציוד הרפואי הדרוש. מתחילת הדרך ההורים חינכו אותו
לעצמאות מלאה. הוא למד לטפל בעצמו ולהיעזר באחרים רק כשהמצב הכרחי. יש לציין כי למרות גילו הצעיר הוא גילה בגרות רבה ושיתף פעולה. אין ספק שמדובר במצב לא פשוט של לקיחת סיכון מצד ההורים, כי המעבר ממצב נורמלי למצב חרום היה עניין של דקות, אך הם
ידעו שאחרת חייו וחייהם לא יהיו חיים.
מרגע זה כל הצטננות שגרתית הייתה אירוע קשה ומלחיץ, כי כל מקרה היה מלווה בחנק בדרגה זו אחרת, וניתן לשער את הדאגה ואת
המתח של משפחתו העוטפת והאוהבת.
לשאולי היה כוח רצון אדיר לחיות וכושר התאוששות מדהים. קרה שהוא הגיע לטיפול נמרץ בערב במצב קשה וכמעט ללא נשימה, ובבוקר עם כל הצנרת והאינפוזיות כבר חילק פקודות מה להאכיל אותו לארוחת הבוקר... הוא רצה את המאכלים האהובים עליו ולא ויתר.
בצד האירועים הללו, בתקופות ששאולי הרגיש טוב יחסית, התברכנו בשגרה רגועה, בה התגלה שאולי בתכונותיו המיוחדות: חברותי ובעל חוש הומור, מלא יוזמות, בעל תמימות ילדותית גם בשנות העשרים לחייו, אוהב שירה בציבור וכן את העבודה במחשב.
בכל תקופות חייו ניתן היה לחזות במלוא עוצמתו הפנימית: הוא התעלם ממראהו השונה ומבעיותיו הרפואיות וראה עצמו חלק מהכלל,
ללא שום הבדל מאחרים.
גם ההורים דרשו ממנו שותפות בנעשה בבית ואחריות על תחומים מסוימים, והשדר הזה תרם לדימוי העצמי שלו ולאמונה בכוחותיו.
לאחר התיכון בבי"ס "הימלפארב" הוא רצה להתמקצע במחשבים, וסיים קורס גרפיקה ממוחשבת. באותה תקופה חלק גדול מהתוכנה עדיין לא היה בעברית, ולמרות ידיעתו הקלושה באנגלית היה לו כשרון מדהים לתפעל את תוכנת הגרפיקה בה עבד.
כעבור זמן שאולי התחיל לעבוד במקצועו במפעל במישור אדומים. הוא היה עובד מסור שלא היה מוכן להפסיד אף יום עבודה, התעורר
ללא שעון לפני כולם כדי שיספיק להגיע בזמן לעבודה.
לא אחת ההורים היו צריכים לכפות עליו להישאר בבית כשלא הרגיש טוב. זה לא הספיק לו והוא המשיך לעבוד גם בשעות הערב בכל מיני
עבודות שהוא יזם בשכונתו- מצפה נבו.
שאולי הגיע לגיל 27. כאמור, מבוגר מאד ביחס לתוחלת החיים הצפויה.
זכור לנו מקרה שילד בשכונה פעם שאל אותו: "סליחה, אתה ילד או איש?..." ואף הוא הגדיר את עצמו "איש צעיר
זקן". אכן במציאות המורכבת שלו דברים רבים היו מיוחדים ובלתי רגילים, ואף ניתן לומר שהתקיימו בו ניגודים רבים, שנשזרו ביחד באופן טבעי. מעין תמהיל מדהים של כאב ושמחה, של תמימות של ילדות ועצבות הזקנה.
הרב חיים סבתו אמר בשבעה: "יש נשמות שירדו לעולם כדי להרבות בו חסד."